איפה הייתי ומה עשיתי

אי אפשר ככה לא לכתוב ארבעה חודשים ואז לחזור בתירוץ של איזה פוסט על מכוניות ובריטפופ. אז הנה ההסברים להיעדרותי הממושכת.

1. סיימתי את התואר

דו חוגיים נהנים יותר

2. עשיתי מתא"ם (שזה המבחן שנדרש עבור רוב התארים השניים בפסיכולוגיה). חשבתי שאני עושה אותו סתם כדי לא לחסום אפשרויות, אבל מפה לשם נכנסתי לתוך הסחרור של להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית. אני שואלת את עצמי שבע פעמים ביום אם אני בדרך הנכונה. 

3. אני נאבקת עכשיו עם שלל הדרישות התמוהות יותר ופחות של המגמות לתואר שני. רובן ככולן רוצות קורות חיים מתוארים בצורה נרטיבית וגדושת תובנות. חבל שלא התמדתי בכתיבת הבלוג בחודשים האחרונים, כי עכשיו אני מרגישה מגה-חלודה בכתיבה על עצמי. 

4. אני הולכת כמו טטל'ה לשלל ימים פתוחים. זה כבר יוצא לי מכל החורים ואני לא מסוגלת יותר לשמוע את המילה פרקטיקום, אבל בעקבות אירועי סוף השבוע אני חושבת שאולי נועדתי להגיע לכל אחד ואחד מהם.

אני אסביר: ב-31.12 נזכרתי שיש למחרת יום פתוח במרכז הבינתחומי. ממש לא רציתי ללכת, כי בניתי על שישי רגוע שיתחיל בחד"כ וימשיך בקניית חזיות בדיזנגוף. כמובן שבסוף נסעתי לבינתחומי בעיניים טרוטות, השקיתי את עצמי בקפה על חשבון משלמי שכר הלימוד המופרך ומשם נסעתי צפונה להורים. בדיוק כשעמדתי לפרוש לשנ"צ שמעתי מה קרה בחנות שבה קניתי שמן קוקוס ממש לפני שבוע. זה גרם לי להרגיש כמו תותי בפרק של פלורנטין על הפיגוע בסנטר (פרק 11 עונה 1, for whom it may concern).