יום ראשון, 28 בפברואר 2016

ימי הרוק האחרונים

אתמול הייתי בדיוק בת 26 וחצי (אני מתכוונת להמשיך לספור חצאי שנים, הבנתי שזה מוסיף אפיל נעורים). אם הייתי רוקסטאר כבר הייתי נוטה למות. 


אין לי זמן לכתוב ודווקא יש לי הרבה מה. אסתפק ברגע אחד מהסופ"ש שחלף. זה לא היה סופ"ש מוצלח במיוחד. לראשונה זה זמן רב הוקל לי קצת שהגיע יום ראשון. בעיצומה של אחת מסערות הרגשות של מוצ"ש הגעתי הביתה דומעת קלות, נכנסתי בטריקת דלת ושמתי בפטיפון את more than a feeling של בוסטון. הייתה לזה השפעה כפולה.

(א) זה די הוציא אותי מהבאסה. לפעמים כל מה שהבחורה צריכה זה קצת סבנטיז. (ב) תוך כדי העניין, הבנתי עד כמה כל המתרחש הוא סצנה מתוסרטת היטב. הבחורה שהולכת לבד בין ערביים, הדירה החשוכה והמנון הרוק שמתחיל להתנגן בדיוק ברגע הנכון (ואפילו המילים שלו מתאימות!). אם הייתי יוצרת סרט על חיי לא הייתי יכולה לעשות את זה טוב יותר, בחיתוך מדויק יותר ועם מינון הפאתוס הנכון. לפעמים ההכרה ששבית את עצמך באיזושהי קלישאה עוזרת מאוד to snap out of it. 




6 תגובות:

בלוג אופנה - Blonde Bleach אמר/ה...

אין כמו מוזיקה למצב רוח. כל מצב רוח. תמיד.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

זה נכון. אבל כבר מזמן לא היתה לי כזו התאמה מושלמת של מוזיקה לסיטואציה כמו אתמול.

נועה אמר/ה...

באמת סצנה מתוסרטת היטב. זו תובנה מדויקת ותחושה שאני מקבלת לא מעט, טוב שבחרת בשיר שהתאים. (במאמר מוסגר - איזה שווה שיש לך פטיפון!)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

זה באמת שווה. לפעמים גורם לי ממש להרגיש כמו קלישאה של הדמות שהיא אני, אבל עדיין שווה.

Hila Ben Hanoch - Levy אמר/ה...

מבינה לליבך. כבר מזמן עברתי את שלב הקלישאה לשלב ה"חיה בסרט". יומהולדת 26 וחצי שמח.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה :)

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...