יום שישי, 29 בינואר 2016

Thunder only happens when it's raining - פוסט חלומי לסופ"ש

העבודה והחיים (או המתים) מתבלבלים לי בחלומות. הלילה חלמתי שדיוויד בואי היה בשבי המצרי. לא זוכרת אם כשבוי ישראלי או לא. בבוקר החלום היה שקוף וברור כמו בדולח (סליחה על העיברות החופשי שעשיתי ל-crystal clear), עכשיו יש לי רק תמונה מטושטשת שבה בואי המבוגר מחליף חוויות עם פדוי שבי אחר.


פרויד מגחך בקברו על החלומות שלי. אני ממש קלישאה של סטודנטית לפסיכולוגיה. אבל מאז ומעולם היו לי חלומות ציוריים ועזי פרטים, לא פיתחתי אותם במהלך התואר. במחלקה הקלינית של בן גוריון יש חוקרת שעוסקת בחלומות. בתור הצָפְנַת פַּעְנֵחַ שאני, נראה לי שזה כמעט מחויב המציאות שאעשה את המאסטר שלי אצלה.

זאת נראית לי כמו הזדמנות טובה לחלוק כאן קטעים מתוך כמה מחלומות העבר שלי. חלקם מצחיקים, אחרים מטרידים. יש כאלו שאני זוכרת לאורך שנים, יש כאלו שנשארים איתי רק כי שלחתי לעצמי (הוריי ג'ימייל) מייל על תוכנם מיד כשהתעוררתי. בכל מקרה, כל הקטעים מובאים כלשונם (למעט שמות שצונזרו) מתוך יומן החלומות שאני מנהלת.

1. (ינואר 2016)
"דנה קסלר ועוד בחורה שהיא אושיית מוזיקה באות להתארח בבית של ההורים שלי. וגם ג'רוויס קוקר, שעושה שם הרואין. דנה יושבת לכתוב בחדר העבודה לשעבר של אמא ומגלה לי על קיומה של מרפסת שלא הכרתי בבית - ממש גדולה, פינתית, שממוקמת מחוץ לחדר האמבטיה של ההורים. היא מלאה חבלי כביסה עם בגדים שנראה שתלויים שם כבר שנים ואני חושבת לעצמי שהם בטח של הדיירים הקודמים (שגרו שם בשנות ה-90).

דנה שואלת אותי אם אוכל לפנות לה שם כמה חבלי כביסה, כי היא חייבת לכבס ולא רוצה לתלות על החבלים שאנחנו משתמשים בהם (שזה קצת מגעיל ומעליב בתכלס). אני לא מפנימה את העלבון, כי אני מתלהבת נורא לגלות את החלק הנוסף בבית שלא הכרתי ומנסה לחשוב איך אפשר להגיע אליו (אין יציאה לשם מחדר האמבטיה, אז אני מניחה שיש איזשהו גרם מדרגות חיצוני שלא ידעתי על קיומו, או מעבר מהמרפסת השניה)"

קסלר. הכותבת שהכי הערצתי ב"תרבות מעריב" של תחילת האלפיימז
************

2. (ספטמבר 2014)
"פורצים לבית של אבא ואמא כשאני שומרת עליו (כל המשפחה בחו"ל) ואני מגלה את זה רק ביום שאחרי, כשאני לא מוצאת את הארנק שלי. מישהו (חבר של אחי) אומר לי "מה, לא שמעת שפרצו לבית שלכם בלילה?" ואני נבעתת מהמחשבה על כך. אבא ואמא חוזרים מחו"ל בגלל התקרית ומסתבר שהם ידעו מזה, אבל לא הודיעו לי (למה?)"

************

3. (יולי 2014)
"ר' ואני צריכים לצאת להצגה עם סבא וסבתא, לפני זה אני מראיינת בטלפון (לא יודעת במסגרת מה) שני כוכבי ילדים (נראה לי שאלו היו יון תומרקין ועמית פרקש, שמשחקים באיזו סדרה בערוץ הילדים. לא יודעת מאיפה הבקיאות). הטלפון שדיברתי ממנו לא היה אלחוטי והתהלכתי איתו ברחבי הבית, כך שהחוט שלו נמתח ונמתח. בשלב מסוים ר' אמר לי - "לא שמת לב, אבל החוט התנתק ולא הקלטת כלום". נורא הצטערתי, כי זה אמר שהראיון הלך לשווא. תוך כדי חלום חשבתי שזה נורא מוזר, איך ייתכן שהחוט התנתק ובכל זאת שמעתי את מי ששוחחתי איתו? ואיך בכלל מקליטים בטלפון קווי?"


************

4 ואחרון לפוסט זה (גם מיולי 2014! מה קרה לי אז?)
"הלכתי ברחוב תל אביבי שנראה יותר כאילו הוא ממוקם בירושלים (היו שם בתי אבן והרבה צמחיה ירושלמית. זה הזכיר לי את בית הכרם) ולפתע נכנסתי לתוך הבניין שמתגורר בו יהודה לוי (השחקן, לא הפייטן), עם עוד שותף, שאין לי מושג מי הוא, אבל בחלום ידעתי שהוא מפיק מסיבות.

הם ישבו בלובי הבניין ואכלו ארוחת בוקר בסגנון אירופאי (עם ביצים ובייקון, משהו לא בריא במיוחד), ואני חשבתי שזה מוכיח שיודלוי עובד על כל מדורי הרכילות, כי אחרי הפרידה מנינט הוא מנסה לשדר תדמית של מישהו בריא (זה נכון - במציאות הוא בעל חדר כושר מפונפן) ובעצם ברור שהוא רק מתקרחן עד השעות הקטנות של הלילה, כי מי אוכל ארוחה כזאת אם לא מי שצריך לספוג באוכל מושחת את כל הכימיקלים שהוא צרך.

כשהמשכתי ללכת הצטרפה אלי עוזרת הבית של יהודה לוי ושותפו, שהייתה לא צעירה במיוחד, בעלת שיער בלונדיני ומבטא רוסי, והתחילה לספר סיפורים מסמרי שיער על הדירה. זה הזכיר לי ממש (גם תוך כדי החלום!) את הקטע בשטן במוסקבה, עם עוזרת הבית החטטנית גרוניה ב"דירה המשוקצת" ברחוב סדוביה 10. אפילו אמרתי לה את זה בחלום - אבל לא קראתי לה חטטנית. היא מצדה מאוד שמחה על ההשוואה לסצנה הבולגקובית והמשיכה לספר לי סיפורים עסיסיים (אולי חלקם היו אפילו על-טבעיים. אני לא באמת זוכרת).

וזו הדירה האמיתית ברחוב סדוביה
************

תוך כדי כתיבה נזכרתי שבואי באמת גילם פעם שבוי מלחמה, בסרט "חג שמח, מיסטר לורנס". אני מניחה שפריט המידע הזה ישב לי איפשהו בתודעה וליהק את עצמו לחלום. התמונה שבראש הפוסט היא מתוך הסרט. 

2 comments:

sefi אמר/ה...

טוב, זה מגניב!
החלומות שלי כל כך הזויים שאני לא הייתי מעזה לפרסם. שלך עוד איכשהו ברמה סבירה של שפיות שניתן לצפות לה. עשית לי חשק לקרוא את האמן ומרגריטה שוב.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

לי יש תמיד חשק לקרוא את האמן ומרגריטה. הספר האהוב עליי בכל הזמנים.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...