יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

עולה על מדים

יש אאוטפיטים שהם מיודעים מאליהם. כבר בהופעת הבכורה שלהם הם מגיעים בצירוף ה' הידיעה, מתוך איזו קדם הנחה שכולם יודעים על מה מדובר. גם אין צורך לתאר אותם, כי ברור מאליו מה הם כוללים. רוצים דוגמאות? בבקשה:

1) "בלילה בו לבש מקס את חליפת הזאב שלו" (ארץ יצורי הפרא).
מה הטעם לפרט ולטרחן על החליפה, כשכל כך מובן מאליו מה היא (ואם לא מובן, הציורים של מוריס סנדק יספקו את ההסברים). 



2) "הדבקתי את כנפי הצבעוניות" (הגמד סיפורון).
בתור ילדה רחשתי אהבת אמת לסיפוריו של הגמד החנון והחמוד הזה. ממה שאני זוכרת, הכנפיים היו מובנות מאליהן כבר מהסיפור הראשון. מעולם לא הוקדש להן תיאור כלשהו, הן היו עובדה מוגמרת. מי שלא יכול היה לשאת את אי הוודאות נאלץ להסתפק באיור שעל הכריכה.


3) "לכי תכיני לי את החליפה של האיומים" (גבעת חלפון).
פה אני חושבת שבאמת לא צריך להכביר בטקסט. מה שכן, כנראה שלא ראיתי את הסרט מספיק פעמים (או שלא רשמתי הערות בצד), כי אני לא זוכרת אם בסופו של דבר הייתה חליפה או לא. התמונה הזאת גורמת לי לחשוב שכן - 


עד כאן ההקדמה.

היום עשיתי מעשה ולבשתי משהו שאין צורך לתאר. האאוטפיט המיודע שבחרתי לא היה כנפיים צבעוניות (ואולי חבל, כי זה נשמע הכי גלאם שבעולם), אלא מדים של תלאביביות. כולנו יודעים מה זה כולל, נכון? אבל לא הייתי פוצחת בפוסט אם לא הייתי רוצה לתאר את התלבושת קבל עם ועדה. אז מה אם לא צריך? גרפומניה היא שמי השני. 

ובכן, זה הלך ככה:

1 ג'ינס מזארה, שאין יותר זארה ממנו (לא בהיר מדי אבל גם לא כהה, מבד מספיק ג'ינסי ובעל נוכחות - לא משהו פרחי ועתיר לייקרה, צמוד ובעל אורך מושלם). 
2 מגפונים על עקב צ'אנקי בצבע קאמל
1 חולצה אפורה, שהיא לכאורה ממורטטת ונונשלנטית ולמעשה סופר מודעת לעצמה וטרנדית (גזרת היי-לואו, מפתח צוואר שאין מנוס מלהגדירו כמדויק, נרכשה במכירה ביתית של בגדי מעצבים. אין יותר קלישאה מזה)
1 ז'קט עור (דמוי!)

בלטו בחסרונם:
אודם אדום
תכשיטים מינימליסטיים שהועתקו מאיזו אושיית אינסטגרם
תספורת לא מחמיאה אך מתוחכמת (שלי סתם לא מחמיאה)

למרות הסרקזם בשנקל שעלול להשתמע מהדברים הנ"ל, הייתי מאוד מרוצה מעצמי. בדרך כלל אני אוהבת לכלול איזשהו קיק בבגדים (בכל זאת נהגתי להסתובב בתיכון עם מגפיים ורודים), אבל בתקופה האחרונה הרגשתי שאיבדתי את הצפון ושכחתי איך להתלבש מוצלח בלי חוכמות. השיא היה בשישי בערב, כשניסיתי להתלבש בצורה יוצאת דופן והתוצאה גרמה לי להרגיש כמו חיקוי עלוב של רונית אלקבץ.

אז אני לא מתכוונת להתלבש מעתה ועד עולם כמו אחרונת הסטודנטיות ברקנאטי (וסליחה על ההכללה הגסה), אבל לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי אי-אלו קוויים מנחים בסיסיים, כדי לא למצוא את עצמי בסופו של דבר באיזו חליפת זאב, Where the wild things are.

6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

https://www.youtube.com/watch?v=9aRKZFR5imM

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

:)

יש לי ניחוש מושכל של מי התגובה.

sefi אמר/ה...

הכל נשמע מעולה חוץ מהמגפיים בצבע כאמל. אני לא כל כך מבינה איך כולם חזרו לחום. זה היה צבע די מוקצה בשנים האחרונות כשהשחור חוגג. או שזו רק אני?
האמת היא שהבהייה בסטודנטיות כבר העלתה אצלי את השאלה לגבי החום ואני תוהה אם כדאי לי גם.
אני תמיד במדים באוניברסיטה, רק אני בוחרת בסניקרס ומעיל צבאי בחלק מהזמן.

דולורס והענבים אמר/ה...

יוו, הגמד סיפורון! כמה אהבתי אותו!

nona אמר/ה...

האמת שאני לאחרונה ממש בעד. אני מוצאת את עצמי עם בגדים מהיינס או (כאילו) במדים שציינת ומרגישה כאילו יצאתי מהמסלול של אלכסנדר וואנג, עד שאני חולפת ליד מראה ומבינה שאני מסמורטטת יותר מאשר מעוצבת.
אבל חוץ מזה, הנוחות והנקיון משתלם, לטעמי

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

ספי, מגפיים שחורים מרגישים לי מוגזמים מדי לפעמים. בגוונים חומים יש משהו רך יותר ומתאמץ פחות בעיניי. ולמרות כל זה, הזמנתי מגפיים שחורים מאסוס שאמורים להגיע השבוע. נראה איך אני ארגיש איתם. אגב, יוצא לי לראות אותך מלא בדרך לאוניברסיטה ואת אכן הרבה בסניקרס :)

דולורס - איזה כיף שאני לא לבד פה. הגמד סיפורון היה חנון מגניב עוד לפני שחנונים מגניבים היו קטע.

נעה - הרגשתי מהפוסטים האחרונים שלך שזה ידבר אליך. הרצון הזה לנקות את העומס ולהתחיל מחדש עם משהו פשוט שאי אפשר לטעות בו. ואני לא חושבת שאת מסמורטטת. אמנם אני רואה אותך רק באאוטפיט פוסטס, אבל התחושה שעולה מהם היא מאוד מתוקתקת.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...