יום שני, 13 בינואר 2014

שיר ל(כמעט) תחילת השבוע

תקופת המבחנים שלי כבר בעצם כאן. מכיוון שהחלטתי (פחות-או-יותר) שפסיכולוגיה קלינית היא לא הכיוון שלי, אני למעשה פורשת מהמרוץ לשמירה על ממוצע 90. ובכל זאת אני לא ממש מצליחה להישאר אדישה ורגועה. אז כתזכורת לעצמי ובכלל - 

בהצלחה לכולן(ם), ניפגש בצד השני של הגשר.

5 תגובות:

nona אמר/ה...

זה בדיוק הרגע הנכון לקרוא את הפוסט הזה מבחינתי, כשממש בא לי להירגע מהגשות.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

just push play

אנונימי אמר/ה...

כיף לך... אני לומדת איתך רק כדי להמשיך הלאה לקלינית... וזה מתיש :( שיהיה לנו בהצלחה, כשהצלחה הפעם היא גם לשמור על שפיות בחודש הקרוב...

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

עכשיו קצת הלחצת אותי וגרמת לי לsecond thoughts. עד כדי כך ההחלטה שלי שבירה. אבל בתכל'ס, אני יודעת שהסיבות היחידות שרציתי קלינית מלכתחילה הן היוקרה והשקט בידיעה שבסופו של דבר יהיה לי מה לעשות עם התואר, ואלו לא סיבות מספיקות לדעתי בשביל להתחייב.

אנונימי אמר/ה...

ברור שאלו סיבות גרועות, במיוחד במקצוע הזה, שהוא תובעני, מתיש, מסלול אינסופי, ודורש לאהוב את הטיפול באנשים... נסי לימודי שדה, אני מהמרת שזה יפיל את הפור לכאן או לכאן. לדעתי אחרי זה תדעי בוודאות...

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...