יום שבת, 9 בנובמבר 2013

פוסט שולי על נושא שולי, או בקיצור: בגדים

בכל סמסטר זה קורה לי מחדש - אחרי חופשה (ארוכה יותר או פחות) שבה היה לי את כל הזמן שבעולם לעשות דברים ובכללם גם שופינג, אבל התעצלתי (או שמא - התקמצנתי), אני מגיעה לאוניברסיטה ומפתחת חשק עז ומטורף להעשיר את המלתחה שלי. 

גם אם בחופשה הסתדרתי נפלא עם הבגדים שברשותי ואפילו טיפחתי מחשבות עילאיות ומתנשאות בסגנון: "אני באמת כבר מעל העניינים האלו של שופינג. זה כל כך לא מדבר אליי. הרי הכל חוזר לאופנה בסופו של דבר. אני אלבש את הבגדים שלי עד שיתכלו ואהיה מלכת החסכנות, הקיימות והסביבתיות!11", הן יורדות לטמיון כבר בשבוע הראשון ללימודים.

מדי יום, עוד לפני שכף רגלי דורכת בקמפוס (וליתר דיוק - כבר בקו 289 הדחוס בדרך לאוניברסיטה) מלווה אותי תחושה מרה וממרמרת שאני לא לבושה מספיק טוב (וגם לעתים לא מספיק רזה ובאמת כבר חייבת להסתפר, אבל נניח את זה בצד כרגע). זה לא שכל סובבי נראים כאילו נשלפו כרגע מרחובות מילאנו, אבל מרגיש לי כאילו גם את הקז'ואל הסטודנטיאלי הנונשלנטי הם עושים טוב ממני.

(הערה: דיברתי על זה עם חברה מהלימודים, והיא שלפה תגובה כל-כך גאונית שאני חייבת לצטט אותה פה. בניגוד אליי, שתמיד חושבת איך הייתי יכולה להיראות יותר טוב וללבוש משהו יותר מחמיא, היא הולכת בכיוון אחר לחלוטין והרבה יותר קול - פשוט מנסה ללבוש לאוניברסיטה בגדים שלא היה לה אומץ ללבוש בעבר. חצאיות פרחוניות, חצאיות טלאים, שמלות מקסי כפריות - כל הפריטים שמתגלגלים בארון ומשוועים לגאולה).


פתאום, כמו ניאו שנשלף מהמטריקס, מתגלה לי האמת העירומה לגבי עצמי: אני קולטת שהמכנסיים הרחבים וחסרי הצורה שאני נהנית ללבוש בימים של חוסר ביטחון בירכיים שלי הם לא מתוחכמים ונונשלנטיים, אלא בפשטות - מכוערים. שהטישרט המפוספסת שקניתי בברלין במחיר מציאה אחרי שהשתחררתי כבר באמת לא עושה חסד עם המותניים שלי, ושהכפכפים המגושמים, שלא הקדשתי להם מחשבה עד כה, עלולים לפגוע בסטטוס החברתי שלי.

העוקץ בסיפור הזה, הוא שדווקא ברגע ההתפכחות כבר אין לי בכלל זמן לקנות בגדים. במהלך הסמסטר אני פועלת כמו מכונה (לפחות מנסה), מתכננת את הזמן שלי טוב-טוב מראש בין לימודים-עבודה-חד"כ-חברים-קצת הכנת אוכל, כך שגיחה לקניון היא ממש לא בת ביצוע. מקסימום שיטוט באסוס בין מאמר אחד למשנהו.

בסופו של דבר, ברור שקניתי בגדים. הלכתי באיזה יום ראשון (שהוא היום שבו אני לא לומדת, ולכן הוא קודש למשמרת בעבודה וחרישה מאסיבית על מאמרים ושיעורים) ל-H&M וקניתי דברים כלכך בייסיקיים, שאולי פדיחה להציג אותם בבלוג.

באתר שלהם הם טוענים שיש אותה רק בשחור ולבן. אבל אני קניתי בכלל בבורדו. מסקנה: אל תאמינו לשבדים
כן, קניתי טי-שרט חלקה. אז מה. טורקיז מבליט לי את העיניים.
חוץ מזה, אני זקוקה לחולצות מנחמות מ-100% כותנה לימים שבהם אני קמה לפני שש ואין לי סבלנות להתלבש
אוי, סקיני שחורים ומושלמים, איפה הייתם כל חיי?
חוץ מזה, קניתי גם מגפיים (בעצם מגפונים. אבל אני שונאת את המילה הזאת) שחורים, מינימליסטיים וחסרי כל נוכחות מיותרת. בול מה שהייתי צריכה, אחרי שהקודמים שלי מאותו הז'אנר שבקו חיים אי-שם בנורבגיה (ועדיין המשכתי ללכת איתם).

וגם - אפילו הזמנתי חולצה מאסוס. טי-שרט, אלא מה:
אבל עם כיתוב בצרפתית! 
נראה לי שאני בעידן הטי-שרטים שלי. ניסיתי להתחמק מההומאז' לניינטיז ששוטף כל חלקה טובה ובסוף גם אני נפלתי. אם תראו אותי עם מכנסיים משובצים או עם דוק מרטינס, תשפכו עליי מים קרים.

על כל הרכישות האלו שילמתי גם שילמתי - ולא רק מזומנים. כמו באיזה סיפור-מוסר או משל דתי, בזבוז הזמן שאמור היה להיות מוקדש ללימודים גרם לי סבל בל יתואר ביום שלמחרת, עת חזרתי מהאוניברסיטה בשמונה בערב ונאלצתי להתיישב לקרוא מאמר על פסיכובלשנות, שעד עצם היום הזה אני לא בטוחה מה הוא אמור היה לתאר.

10 תגובות:

דפנה י. אמר/ה...

אחלה פוסט :)

אני, מאז שנהייתי אחות לא ממש קונה בגדים. רוב הזמן אני לובשת מדים או פיג'מה. קניתי שני זוגות מכנסי הריון ושלוש חולצות הריון ובינתיים זהו, על אף שאט-אט, עם התקררות מזג האוויר, מתהווה לו צורך באיזה סוודר הריון טוב. עוד יהיה.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

כן, אני מניחה שחיים במדים מורידים אקספוננציאלית את הצורך בבגדים חדשים, אם כי תקופת הצבא שלי הייתה הפרועה ביותר מבחינת שופינג אימפולסיבי (מצד שני, זאת גם הייתה התקופה שעברתי לתל אביב, אז יש כאן גורם סיבתי אחר).

נגה אמר/ה...

לדעתי אפשר לעשות מחקר אמפירי ולמצוא קשר ישר בין דילול משאבים קוגנטיביים עקב לימודים מרובים לבין קניית בגדים אימפולסיבית, אצלי אני בטוחה שהוא דיי מובהק (בעיקר אסוס ימח שמם, ביזבוז הזמן העיקרי שלי אחרי פייסבוק כשצריך לקרוא מאמר). להרגיש אנדר-דרסד באוניברסיטה? אלו צרות של סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. נסי ללכת בבית הסטודנט בבן גוריון עם בגד קצת שונה מבלי לעורר מבטים תמוהים מכל עבר, כשכולם סביבך נועלים כפכפים (במקרה בטוב, קרוקס במקרה הרע), לובשים חולצת סוף מסלול או אם הם השקיעו איזו טישרט מפול & בר... האוניברסיטה אצלנו היא מעוז הג'ינס וטישרט, אני בטוחה שפה תרגישי משקיענית...

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אני מניחה שגם בתל אביב הרוב המכריע לובשים ג'ינס וטישרט, אבל יש אחוז מספיק גבוה של אובר-דרסד שמעוררים בי בכל זאת את תחושת הנחיתות.

ובכלל - בסופו של דבר גם אני בחורה של ג'ינס וטישרט, הקניות האחרונות שלי מעידות על זה יותר מכל.

sefi אמר/ה...

את מצחיקה אותי.
אני תמיד לובשת ג'ינס וטישירט לאוניברסיטה מאז שהתחלתי שוב ללמוד.
אולי לא ממש טישירט כל הזמן, אבל ממש לא משהו מעבר לג'ינס.
דווקא הלימודים עושים לי פחות חשק לקניות, בעיקר הלימודים שלי :)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

טוב, את לומדת אקולוגיה או משהו? זה נראה לי כמו נושא שמוציא חשק לשופינג (למרות שאין לי כל זכות לדבר, אפילו ללמוד על מרקסיזם עושה לי חשק לשופינג).

Standing Ovation אמר/ה...

מסכימה עם דפנה, אחלה פוסט.
בגילמן שם ביליתי את רוב שעות הלימודים, כולם היו במראה ה"רק חזרתי מדרום אמריקה" ואם כבר אז הלימודים רק עשו לי יותר חשק לקנות, כי משהו צריך לפצות אותי על ההשקעה :)
כשאני חושבת על זה, אז הלכתי עם גי'נס וגם היום זה לרוב מה שאני לובשת אז הרבה לא השתנה, אבל חולצות שיושבות טוב עם ג'ינס מחמיא ולק מסודר(כן לק :)) עשו מבחינתי את העבודה.

odellia אמר/ה...

לגמרי קורה לי. אני אומנם לא לומדת כרגע ולכן אני יכולה להגיד לך שחקרתי את הנושא (יש לי המון זמן פנוי מסתבר) בסוף הקיץ/ תחילת הסתיו יש תקופת פרווה כזו שהכל בה לא מעניין, נראה כאילו כל הקולקציות החדשות מתאימות את עצמן לזמנים בהם אין לי כסף וזה בדיוק עכשיו בתזמון מושלם עם תחילת הלימודים.
בכל אופן, תמיד מעולה שיש מכנס שחור ובכלל בייסיקים מוצלחים ככה שיצא טוב :)

nona אמר/ה...

מרג'ורי, מאיפה את? אני ממש חושבת שתהני לקנות בחנות שכל הארון שלי ממנה. דברי איתי במייל אני אספר לך קצת.

תתחדשי על הקניות המקסימות, ומי יודע אולי מיילי סיירוס עוד תחזיר את ד"ר מרטינס לאופנה, ככה שאני הייתי ממתינה עם המים הקרים (:

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

סטנדינג - מעריצה אותך על טיפוח הציפורניים. שלי לא שורדות סמסטר ונכססות למוות ברגע שמגיעים שיעורי בית קשים באמת.

אודליה - אני חושבת שטבען של קולקציות מוצלחות הוא לגרום לך לרצות עוד ועוד למרות שאת לא באמת יכולה להרשות את זה לעצמך.

נועה - אני מתל אביב רוק סיטי. מה המייל שלך? ולגבי המרטינס - אין לי ספק שהן חוזרות לאופנה, זו בדיוק הבעיה.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...