יום שלישי, 15 באוקטובר 2013

מרגרינה מורנינגסטאר והמרכז לאמנות הפיתוי

הכי מצחיק ומגוחך - לפשוט על קלמר הדיסקים הצרובים הישן שלך במהלך הכנת פלייליסט לנסיעה לאינדינגב, ולגלות על אחד מהם עבודה שהכנת למעבדה בכימיה בכתה י' על תהליך הייצור של מרגרינה. כולל תמונות רטרו ששיבצת בגוף העבודה:


בחיי, זכרתי שהייתי ילדה חנונית, אבל כנראה לא זכרתי עד כמה.

2 fun facts about margarine:
- המוצר פותח במאה ה-19, כשהקיסר נפוליאון השלישי הציע פרס למי שייצור תחליף זול לחמאה.
- בתחילת המאה ה-20 בארה"ב עלתה הצעה לצבוע את המרגרינה בוורוד, כדי שלא יבלבלו בינה לבין חמאה.

עד כאן מידע לא שימושי שאולי יעזור לכם ב"20 שאלות" הבא, (אם אתם פלצנים כמוני וקוראים הארץ בסופש).

***

התחלתי ללמוד היום. קצת לא קלטתי עדיין שהתחלתי שנה ב', אבל אני מניחה שזה יחלחל בימים הקרובים. יש לי שני קורסים שנראים מבטיחים במיוחד, אף אחד מהם לא בפסיכולוגיה. מצד שני, מתוך קורסי פסיכולוגיה למדתי היום רק את "ניתוח שונות ויישומי מחשב", אז נראה לי שזאת השוואה לא כל כך הוגנת.

עוד היילייט שרשמתי לעצמי היום - לראשונה אי פעם הוטרדתי על ידי תלמיד שקדן של המרכז לאמנות הפיתוי. בחיי, זו הייתה חוויה דפוקה. הרגשתי ממש איך הוא מיישם עליי את הטקטיקות שהם מתרגלים שם - משפט פתיחה מתחכם, התעלמות מוחלטת מההודעה הנחרצת שלי שיש לי חבר (והאמת - מכל מה שאמרתי פחות או יותר. הוא בעיקר הקשיב לעצמו) והנחת ידיים עליי בצורה אסטרטגית. איכס. קשה לי לתאר במילים עד כמה זה היה לא נעים.

כשהבחור רק התחיל לדבר איתי, שמתי לב שהוא ערבי. כאן התעוררו לפעולה המנגנונים יפי הנפש שלי. לא רציתי לחשוב על עצמי שהעפתי אותו לכל הרוחות רק כי קוראים לו "סייף", אז התעלמתי מכל הסממנים שהעידו בבירור על כך שהוא מנסה ליישם עליי את "אמנות הפיתוי" ושוחחתי איתו בצורה עניינית. מכאן הדרך הייתה קצרה לסיטואציה שבה הוא ליטף לי את הלחי, הניח לי יד על הכתף בעודי מנסה להתחמק ממנו וליווה אותי אל תוך אולם הספריה.

זה אולי נשמע תמים, אבל בחיי שזה היה מאוד מאוד מטריד ולא נעים. ממש חששתי לצאת מהספריה ולמצוא אותו שם, אבל כנראה (כמו שמלמדים מאסטרי הפיתוי) הוא הלך להפעיל את קסמיו על סטודנטיות אחרות. הרי חבל לבזבז אותם על אחת כמוני, שלא יודעת להעריך אמנות.

2 comments:

BeautyBitch אמר/ה...

מרג'ורי, אני חייבת לומר לך שאינך צריכה להתנצל על כך שחווית את מה שקרה בצורה לא נעימה. אין "תמימות" בלפלוש למרחב האישי ולגוף של מישהי אחרת, זרה. אני הייתי קצת מזועזעת כשקראתי את זה, כי דבר דומה קרה לי לפני כמה ימים ברכבת התחתית כאן. בברלין, מאוד מאוד לא נהוג לגעת באנשים, זה איסור מאוד ברור, ולכל אחד יש את המרחב האישי שלו. אבל איש אחד התחיל לדבר איתי, ואני בטיפשותי עניתי לו, הוא הושיט את היד ללחיצה, ואני הרגשתי שזה יהיה לא נעים לא ללחוץ, ואז הוא פשוט רכן ונישק אותי בלחי. הייתי בהלם, הרגשתי המון דברים בבת אחת. ולא היה לי את האומץ לצעוק עליו. יצאתי מהרכבת והייתי קצת מזועזעת. כך שאני מבינה את החוויה שעברת.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

לא יודעת למה זה נכתב בטון מתנצל. אולי כי הרגשתי שאני קצת מתבכיינת, או עושה מהומה מלא מאומה. תודה לך על השיתוף, לגמרי מבינה את היעדר האומץ לשטוף אותו בצעקות.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...