יום רביעי, 17 ביולי 2013

כשהעולם נוחר עליך בבוז

בסך הכל תקופת המבחנים די בסדר.


ואז הגיע המבחן בפסיכולוגיה פיזיולוגית, שטרף את הקלפים ומוציא אותי מדעתי. תועפות של חומר, שאולי פסיק למדנו בהרצאות. המרצה מכריז בזחיחות מלאת שביעות רצון - "אני הולך לשאול שאלות קטנוניות, על הפרטים הכי קטנים מהספר". אז יש פקטור. אז מה? אני באמת מלאת ספקות לגבי ההצלחה שלי, גם עם הפקטור.

וכאילו זה לא מספיק, היום (יום של למידה שהחל בשעה הקסומה שש וחצי בבוקר ונראה לי שמסתיים עכשיו, באפיסת כוחות) בצהריים, כשהרגשתי קצת רדומה מחום והחלטתי להפעיל מזגן, רצה הגורל והפיל אל תוך הסלון ג'וק. סליחה, אני אדייק - ג'וק שיצא מתוך המזגן. כאילו מה?? ביתי הוא כבר לא מבצרי? אי אפשר לשבת עם חלונות פתוחים (אובוויסלי), ועכשיו גם לא ספונה בבית עם מזגן?

זה ממש צחוק הגורל. איך בחורה שכל כך מבועתת מג'וקים פוגשת כל כך הרבה מהם בבית. ועוד בסיטואציות כאלו הזויות (נופל מהמזגן, קופץ מתוך דלי אטבי הכביסה). אני לא מתיימרת להיות מרת'ה סטיוארט, אבל ראיתי דירות מטונפות יותר. מה עשיתי שזה מגיע לי?

------------------------------------------------

בדרך חזרה מהמבחן האחרון שלי שמעתי את הפריטנדרז. רציתי להיזכר בשירים שלהם, כי תמיד היכרתי את השם של הלהקה ולא קישרתי בינו לבין השירים (שלוש הלהקות שאתבלבל ביניהן לנצח: הפריטנדרז, הפלטרז, הקרפנטרז. יותר מדי פ', ר' ו-ז'). ואז נזכרתי שאני מכירה בערך את כולם (נראה לי שאין פסקול של סרט אייטיז-ניינטיז בלי איזה פריטנדרז. אבל מי יודע, מזמן לא ראיתי סרט). נגיד את זה:



אין תגובות:

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...