יום חמישי, 20 ביוני 2013

חיים של אחרים

התקלקלו לי האוזניות באופן די סופי ומוחלט. בחדר כושר זה סיוט אמיתי (כי אני נאלצת לשמוע את הפלייליסט הלא משובח שהם מרכיבים), אבל מחוצה לו זה דווקא מעניין. הפכתי שלא במתכוון למצותתת-על לשיחות של אחרים. יש כאלו שהקונטקסט שלהן ברור כשמש, ויש אחרות שגורמות לי לחשוב "מה לעזאזל?..". הנה מקבץ מהשבוע האחרון.
  • "ואז היה שפריץ ענק של דם והיא רצה למטבח לקרוא לחמודי", (בחור במשקפי שמש וגופיה, על יד הדשא-של-גילמן).
  • "אבל ככה היא תצטרך לעשות לי גם את האיפור וגם את השיער, וזה ממש פוגע באיכות". (עונת החתונות מעולם לא הייתה יותר כאן. כשכאן זה שוב, ליד בניין גילמן).
  • "מה את עושה בקיץ? בואי איתנו לברלין!" (שולחן גדוש בסטודנטים צוהלים, כאילו תקופת המבחנים מעולם לא הייתה כאן, קפיטריית מדעי החברה המהוללת).
האוזניות שלי הראו סימני גסיסה כבר בחורף, ובמשך כמה שבועות חורפיים יצא לי להאזין לשיחות-אוטובוס מרתקות במיוחד. המוצלחת ביותר מביניהן הייתה ללא ספק של שני הבחורים שעמדו מאחורי ב-289 וקיטרו על השותפות שלהם. 

השותפה של הראשון היא בת של שחקנית ישראלית מפורסמת, אבל כנראה הבחורה המטונפת ביותר עלי אדמות. אם להאמין לו, היא מתרחצת פעם בשבוע, משאירה כלים בכיור במשך חודשים וישנה בלי מצעים. השותפה של השני היא אנטיתזה מוחלטת - לא יוצאת מהבית, פותחת את המזגן (על חימום) באוקטובר ומכבה אותו במאי, וכל היום מתרחצת ועושה שיעורים עם חברות שלה (מעניין אם סימולטנית).

זו הייתה שיחה כל כך מצחיקה. ממש הצטנפתי במושב שלי והתפקעתי מצחוק. כשירדתי, בגן העיר, שקלתי להסתובב ולהודות להם שהנעימו ככה את זמני.


2 comments:

danra אמר/ה...

בהחלט משעשע, לקבל פרספקטיבה על החיים שלנו...
אגב, מזדהה לגמרי בעניין האוזניות. לפני כמה חודשים שלי פשוט התאדו להן יום אחד ונעלמו. הייתי בבאסה קיומית מזה!

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

הפתיע אותי לגלות עד כמה התמכרתי לניתוק הזה מהמציאות. עם פסקול מוצלח היומיום נעשה יותר נוח.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...