יום רביעי, 13 בפברואר 2013

אדום בקצוות

בפורים של כתה י' או י"א התחפשתי לדורותי. זה היה מאוד מוצלח, אחותי הקטנה אפילו התקשרה אלי לא מזמן בניסיון לשחזר את התחפושת בעצמה.

השנה מן הסתם לא אמחזר את התחפושת בעצמי. מה שכן, יש לי נעליים אדומות חדשות שקניתי אחרי המבחן של אתמול.


קצת ילדותיות, אבל יש להן בדיוק את העקב שאני אוהבת והצבע ממש מרענן תלבושת אפורה-שחורה-קודרת. הן גם היו בסייל (ובטח יתפרקו בחורף הבא. פה זה לא קלארקס).

* FUN FACT - הנעליים של דורותי בסיפור המקורי בכלל כסופות. ההפקה של הסרט שינתה את הצבע לאדום, מתוך מחשבה שהן יבלטו יותר ככה. תכל'ס - צדקו (ובכלל, מטאלי זה טרנד חולף ואדום זה קלאסי). ובכל זאת, בתור ילדה קטנה שבלעה את הספר בשקיקה אי-שם בגיל שש, ממש התעצבנתי כשיצא המחזמר עם מיכל ינאי וכולם לא הפסיקו לקשקש על הנעליים האדומות.

** FUN FACT 2 - לספר "הקוסם מארץ עוץ" יש עוד המון המשכים. יותר מעשרה. זה היה מין "ג'ינג'י" של האמריקאים בתחילת המאה ה-20, לימן פרנק באום כבר לא רצה לכתוב עוד המשכים אבל נאלץ - בגלל הכסף. אגב, באחד מהם יש ילד שהופך לנסיכה. מאוד מהפכני לזמנו ובכלל.

(זה ו-california dreaming היו השירים האהובים עליי ביותר כשהייתי קטנה)

********************
לא קשור בכלל, אבל אני נורא משועממת בתקופת הלימודים הזאת.
שני דברים שקצת עוזרים:
הבלוג החדש של שלי גרוס, שהוא מצוין בעיני.
בלוג חדש שמצאתי, של אליען לזובסקי (זוכרים? החברה הכי טובה, לפחות פעם, של דנה ספקטור וכותבת בעצמה)
בכל פעם שאני נתקלת במשהו שכתוב טוב ושיש לו המשך, זה משמח אותי.

*******************
אגב לימודים, בכל פעם שאני יוצאת ממבחן אני לא מסוגלת לאכול כלום. כמה שעות אחר כך, יש לי קרייב מטורף לסנדביץ' סלמון של פרש-קיטצ'ן במתחם בזל.
בכלל, מתעוררים אצלי חשקי אוכל כמו של אישה בהיריון (כמעט). אתמול לפני השינה עשיתי רשימה:
- הסנדביץ' המדובר
- מרק תאילנדי של ג'ירף
שוקולד מריר ממש
- וגם לנסות כזה עם מנטה
- תפוח שווה! (מה זה שווה בעיני? גולדן דלישס ענק ועסיסי). כמה זמן לא אכלתי כזה. הם כל כך יקרים עכשיו ואני מסתפקת בתפוזים ובננות.

****************************
כמובן שלצורך הפגת השעמום הלימודי (וגם סתם מפאת הגילטי פלז'ריות), קראתי בשקיקה את ביקורות האופנה מכל האירועים הגדולים שקרו השבוע - גראמיז, באפט"א, קסטרו (טוב נו).
כמו מרבית הביקורות, גם אני חושבת שהשמלה של ג'יי לו לא הייתה יפה. אני שונאת א-סימטריות ושונאת טשטוש מותניים (עוד אצלה? באמת!). א-ב-ל, כשקראתי טוקבק שאומר משהו כמו "נמאס כבר מהשמלות האלה, מה זה הרגל השמנה הזאת שמציצה", ממש נחרדתי. זאת רגל שמנה? אז מה אני? הר-אדם?


לא פחות נחרדתי כשראיתי את התמונה הזאת, של דנה פרימן בתצוגה של קסטרו:
מדובר בבחורה חד מימדית (גם ויזואלית, ואולי גם מנטלית..). איך אפשר בכלל להחיל עליה ביקורת אופנה? זה לא לגיטימי. בהתחשב בקוטר הרגליים שלה, אולי היא כתבה את הטוקבק על ג'ני.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

דורותי זאת תחפושת מנצחת. תמיד :)

אפשר לשאול מהיכן הנעליים? גם ענייני פורים ושות'..

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

מאיזו חנות מצ'וקמקת קצת באבן גבירול, מול מגדל המאה. אבל לא הייתי הולכת לשם במיוחד אם את לא מהאזור - נגמרו להם המידות לדעתי ואפשר למצוא נעלים דומות בגזית ושכאלה

אנונימי אמר/ה...

ג'יי לו היפה ודנה פרימן העכבישית - מעליב להניח את שתיהן על אותו מסך מחשב.
מה זה הדבר הזה?
"הרואין שיק" נראה עסיסי לידה.
יכול להיות שהיא נראית ככה באופן טבעי ולא צריכה להתגורר על עלה של חסה, אבל למה להציג זאת לראווה? אין רחמים? אחריות אזרחית? סולידריות חברתית?
זה כאילו שברלד ילך בלי חולצה.

Rona Shainer אמר/ה...

לא מחבבת את דנה פרידר (בעיקר את ההתבטאויות הלא מבריקות שלה). אבל במקום בו נותנים במה לליהיא גרינר וכו' לא מפתיע שיש לה זמן מסך.


Dress To Cook Blog
Dress To Cook Page

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...