יום רביעי, 2 בינואר 2013

strange days

כבר מזמן חשבתי להעלות לכאן פוסט מוזרויות. גם בעקבות בקשה נלהבת של ספי לאחר הפוסט הזה, וגם כי אני יודעת שפוסטים בנקודות הם פופולריים מאוד (קלים לעיכול ושופעי מידע).

  • כשהייתי קטנה ניהלתי יומן שחלק ניכר ממנו הוקדש ל"משטרת האופנה" במסיבות כתה, עם פירוט מדוקדק של מה לבשו כולם וביקורת מנומקת.
  • כשאני עורכת טקסטים אני נוטה להמהם אותם לעצמי באינטונציות שונות. גם כשאני מוקפת אנשים.
  • יש לי חיבה בלתי מוסברת למאכלים סופר-חמוצים. כל סוגי הכבושים (גם המוזרים), חומץ בלסמי בשפע וגם חומץ רגיל. אני מנסה לאזן את זה, כי בסוף זה יביא עלי את סופי.
  • אני מתה על רטבים וסלטים. טחינה, פסטו, צ'ימיצ'ורי, מטבוחה - הכל משמח אותי (חוץ מרטבים וסלטים מבוססי מיונז או קטשופ).
  • יש לי גם חיבה בלתי מוסברת לשיבושי מילים. ואצלי במשפחה מצטיינים בשיבושים, למרבה השמחה.
  • כשהייתי קטנה ממש פחדתי מג'וליאן שגרן (אולי זה בעצם לא מוזר. הוא התחזה לילד במסיבת גן, לא דיבר והיה גבוה ותמהוני. יש סיבה לא לפחד?)

  • כשהייתי קטנה רציתי להיות נהג (לא נהגת) של אוטו זבל. אחר כך התפשרתי, והחלטתי להיות שוער כדורגל.
  • כשהייתי קטנה פחדתי מבדיקות דם ואף ברחתי לא פעם מקופת החולים (עד כאן לא מוזר). אני קצת מפחדת מבדיקות דם עד עצם היום הזה, אבל עושה אותן בדבקות מדי שלושה חודשים. בשנים האחרונות לא נרשמו הימלטויות מחדר האחות.
  • יש לי פוביה קיצונית מג'וקים, שגם כתבתי עליה פה. היא גורמת לי לעשות דברים מפגרים כמו לא לתלות כביסה בקיץ בלילה, לשבת בקיץ עם חלונות סגורים (ויש לי בריזה מעלפת בדירה) ולדמיין ג'וקים בכל מקום.
  • אני אוהבת לאכול כמעט הכל, חוץ מגפילטע פיש, מיונז וקטשופ (ורוטב אלף האיים, שהוא בנם הלא חוקי של האחרונים). בשנות ביה"ס היסודי העליזות רק ריח של קטשופ היה גורם לי להקיא.
  • אני פרפקציוניסטית בצורה קיצונית, שונאת נורא שאחרים מצליחים יותר ממני ומחפשת בסתר יריבים להתחרות בהם. בסימולציית הפסיכומטרי הראשונה שלי נכנסתי ללחץ מטורף של להספיק מהר, כי הבחור שישב לידי חלף ביעף על פני הפרקים ולא יכולתי להרשות לעצמי את ההשפלה שכרוכה בלצאת אחריו ולשמוע אותו מספר כמה קל היה. כמובן שכל התרחיש הזה היה פרי דמיוני - התברר לי שהוא פשוט לא ידע כלום.
  • כשאני ממש ממש ממש בהיסטריה (משהו שכבר לא קרה לי הרבה זמן, לשמחתי) ומרגישה שאני מוצפת מכל הכיוונים בדברים שעלי לעשות, אני ממש מרגישה קולות פנימיים בתוכי שמלחיצים אותי עוד יותר עם הוראות סותרות.
  • עד השנה בערך, הלכתי רק עם תחתונים שחורים מתוך אמונה עיוורת שיום ללא תחתונים שחורים הוא יום נטול מזל. כשהייתי בתיכון החוק היה קשוח יותר - יום ללא פריט שחור כלשהו הוא יום חסר מזל.
  • עד לפני כמה שנים הייתי משוכנעת שהלוק שהכי הכי מתאים לי בעולם הוא לוק הספייס-גירל: חצאית מיני ונעלי בפאלו (או פלטפורמה גסה אחרת בסגנון) שיצרו אשליית רגלים ארוכות. אני שמחה שזה עבר.
לא בדיוק, אבל בערך (ובלי גרביים עד הברך)
  • אחד הפחדים הכי גדולים שלי הוא שמכרי וחברי יגלו את הבלוג. פעם אפילו חלמתי על זה בלילה.
  • אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי בישול (ובשנים האחרונות גם בלוגי בישול). אם אני קוראת אותם תוך כדי אכילה, מדובר בחגיגה כפולה. (במחשבה שנייה, זה לא כל כך מוזר).
  • וידוי מביך: בפעמים הראשונות שראיתי "ביג דאדי", בכיתי.
הוא כזה חמוד! ואז רוצים לקחת אותו.. ואז בכיתי

17 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני במקומך לא הייתי חוששת כלכך שהקרובים לך יגלו את הבלוג.
למרות שאני כבר יודעת שאת צעירה ממני בלא מעט שנים, את אחת הבלוגריות היותר מעניינות ואינטילגנטיות שקיימות והלוואי שהייתי מכרה שלך כדי שאוכל להגיד לך את זה פנים מול פנים, בחיי.
(סליחה על חנופת היתר, עבר עליי יום טוב)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה! יש דברים שלא מתנצלים עליהם :-)

Standing Ovation אמר/ה...

אהבתי! ובאמת, קטשופ?! :-)

freyjasdream אמר/ה...

גפילטע פיש, לא הבנתי אותו מעולם.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

כן, קטשופ. משהו בריח המתוק והמעובד. חוץ מזה, אפילו כשאני מסתכלת עליו בבקבוק אני מדמיינת שאריות מרוחות על שולחנות דביקים בפוד-קורט של איזה קניון.

sefi אמר/ה...

פוסט כמעט בשבילי :)
חוץ מהקטשופ ומהיומן של המלבושים של חברותייך לכיתה לא הכל כזה מוזר.
אני מאוד מתחברת למה שכתבת על קטשופ בתגובה מעל.
עכשיו זה אתגר בשבילי לכתוב פוסט מוזרויות משלי.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

האמת שזה באמת מאתגר. אמנם אני מסתכלת על עצמי מבחוץ כל הזמן, אבל פה ממש צריך לצלול אל נבכי ההיסטוריה הפרטית של עצמך.

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

טוב, אני SO הולכת לנסות את הקטע עם התחתונים השחורות. מעכשיו- זה מה שאלבש לראיונות עבודה (מעסיקים פוטנציאלים- שימו לב).

חוץ מזה, אני רציתי להיות פועל זבל. אלה שנתלים על המשאית. זה נראה לי כמו כייף גדול עד ימים אלה ממש :-)

רעיונות לקריירה עתידית!

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

ואיך שכחתי...
ג'וליאן שגרן? הקריפיות בהתגלמותה!

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

ומה עם שילוב מנצח של תחתונים שחורים לראיון עבודה לתפקיד נהגת אוטוזבל? :-)

noya אמר/ה...

חחחחחחחחח פוסט מעולה! הכתיבה הישירה שלך, הכנות והציניות - את פשוט מוכשרת!

אני מזדהה עם כמה מהדברים, אז את תרגישי מוזרה, או שגם אני מוזרה? לימודי פילוסופיה לא עושים לי טוב ;)

נוי
littlemissnoy.blogspot.co.il

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה נוי, תתחדשי על הבלוג. כיף לקבל תגובות כאלו. אני מניחה שאם אני מוזרה ואת מזדהה עם מוזרויותיי זה עושה אותי מוזרה פחות ואותך יותר, לא ככה?

Mirelle אמר/ה...

לא מצאתי פה משו סופר מוזר, אולי כי גם לי יש את המוזיות שלי ותמיד נראה לי שהן יותר חמורות של אחרים.
אני שמחה שגילית שלוק הספייס גירל לא מי יודע מה מחמיא. לכולנו היה רגע של נעלי בפאלו :)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

כן, זו אשליה בלתי נמנעת שבדרך כלל מתפכחים ממנה בשלב זה או אחר :)

לילך הדר אמר/ה...

גם לי הייתה תקופת בפאלוז. ובאמת שאני לא חושבת שיש לך במה להתבייש. הבלוג מעולה ואת אחת הכותבות הכיפיות והשנונות. גיליתי שהאנשים שהכי מפרגנים לבלוג שלי הם אלה שהכי חשבתי שיצחקו עלי. אקדמאים רציניים וסופר ביקורתיים שלוקחים כתיבה נורא ברצינות.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

ממש ממש תודה, לילך. אני קצת נבוכה מהתגובות המפרגנות כאן. נראה לי שאין לי שום לגיטימציה להעלות אי פעם בעתיד איזושהי התלבטות בעניין.

דפנה י. אמר/ה...

הו, הצחקת אותי מאוד :)

אני מאוד מסכימה לגביי הגפליטע, אבל חייבת שלא להסכים בעניין המיונז והקטשופ. אני מוכנה לטבול באמבט של מיונז יום-יום. ועם הצ'יפס שלי אני הכי אוהבת מיונז וקטשופ מעורבבים יחד. זה עניין משפחתי אצלנו, אחותי ואני וגם האחיינים שלי, אוכלים קטשופ עם תוספות שונות. אבל ברור שהקשטופ הוא האטרקציה המרכזית... :)

את אחלה :)

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...