יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

אכול (עוגות שוקולד) ושתה כי מחר -

ככה נראה הבלוגר-פיד שלי היום, בין שיעור מקורות היסטוריים לפסיכולוגיה פיזיולוגית. מתוקים מנחמים לימי סערה/לסוף העולם.


מקריות? לא יודעת. אחותי מנסה להפחיד אותי כבר יותר משנה עם הארמגדון המאיני הזה. עד כה זה לא עבד, אבל היום באחד התרגולים מישהי זרקה הערה לחלל האוויר על הסערה המטורפת, ש"אולי כן מגיע סוף העולם" והכניסה אותי לשטף מחשבות פרנואידיות. הן כללו גם תרחיש אימה סטנדרטי, שבו אני שבה הביתה ומגלה שחלונות ביתי התנפצו מהסופה, וגם תרחיש אימה מופרע שבו העולם מגיע לקצו מחר. יום הדין והכל.

אני יודעת שמחר אקום בבוקר כמו בכל יום שישי, אלך לעבודה (כרגיל) ואסתכל בדרך בבור הענק והריק של גינדי (שעכשיו מיותם מכל התרחשות אופנתית באשר היא. כאמור - חזרה לשגרה), אבל איזשהו ספק התגנב לו בכל זאת לאחורי הראש.

אגב, לחלונות שלום.
--------------------------------
הברקה קצרצרה משיעור "מקורות היסטוריים" (AKA - "מקורות היסטורים ואינטלקטואליים של מדעי החברה"). אדם סמית' נשמע לגמרי שם של רוקסטאר. הסולן של סוויד או כל סולן אחר רזה, אנדרוגיני ומצטיין בעצמות לחיים גבוהות. אדם סמית' והמורליסטים הסקוטים - לחלוטין להקה לגיטימית. the invisible hand יכול להיות אלבום הבכורה (עם רפרנס שנון במיוחד לאלבום ההוא של טראוויס, שגם הם אגב סקוטים).

לאכזבתי הרבה, סמית' נראה ככה:

דמיינתי אותו פחות-או-יותר ככה. קו הדמיון היחידי שנותר - שניהם בשחור-לבן.

יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

אני, גיבורת-על

אתחיל מהבוטום-ליין: הצלחתי לשלוט בסאונד בכוח המחשבה.

עכשיו לפרטים הקטנים:
כסטודנטית לפסיכולוגיה מן השורה אני מחויבת להשתתף באינספור ניסויים (15 שעות קרדיט, אם לדייק) לטובת המדע ונפש האדם בכלל, והפקולטה לפסיכולוגיה בתל אביב בפרט.

בתחילה זה נשמע לי קצת פישי - ישר חשבתי על "אש זרה" של סטיבן קינג (קיצור תולדות הספר למי שלא קרא: מסע בריחה פרנואידי ומוטרף של אב ובתו מרשות ביון עלומת שם, בעקבות ניסוי בסמי הזיה), אבל המטלה התבררה כמשמימה למדי ונטולת סיכונים מרגשים - פה מילוי שאלונים על יחסיי עם בני המשפחה, שם זיהוי מילים מתחלפות בקצב הולך וגובר וכו'.

אתמול, בפעם הראשונה, השתתפתי במשהו מיוחד באמת. הוא אמנם כלל כמויות עתק של ג'לי אלקטרוליטי מגעיל שהוזלפו על השיער שלי (בדיקת EEG. ידעתי למה אני באה), אבל השורה התחתונה הייתה שהצלחתי בכוח המחשבה שלי לשלוט בעוצמה של מוזיקה(!)

בחיי, הרגשתי כאילו מקומי הוא לא בבניין נפתלי, אלא באקדמיה של פרופ' אקסבייר. מה שיותר מגניב - הצלחתי לעשות את זה בצורה באמת יוצאת דופן. החוקרים אפילו הזמינו אותי לניסוי המשך בזכות הצלחתי המסחררת. חבר שלי חושב שבניסוי הבא יצרפו אותי למוסד. עכשיו אני תוהה אם המוזיקה באמת נחלשה בצורה אובייקטיבית, או רק בתוך הראש שלי. (עדכון: דיברתי עם החוקר. המוזיקה בהחלט נחלשה).

כשדורין פרנקפורט שוחחה עם סבתא שלי

לפני הניסוי הרמתי טלפון לסבתא שלי. סתם, הייתה לי חצי שעה פנויה ואני באמת לא מדברת מספיק עם סבתא (איזו? שתיהן).

כמו נכדה לא טובה, במהלך השיחה עלעלתי לי באפליקציה של "הארץ" באנדרואיד, והנקמה לא אחרה לבוא - נכנסתי לידיעה שסקרה את הקולקציה של דורין פרנקפורט בשבוע האופנה ופתאום - בלי שום אזהרה - התחילה לרוץ איזו כתבת וידאו שלא הצלחתי לעצור בשום אופן.

משום שדיברתי עם סבתא באותו הטלפון, התוצאה הקצת מגוחכת הייתה שדורין פרנקפורט התחילה לדבר עם סבתא שלי וממש סירבה להרפות. קרציה, הדורין הזאת.

ועוד שניים וחצי דברים על שבוע האופנה

  • כוחו של היחצ. איך גינדי האלו הצליחו לעשות לעצמם כזה מהפך תדמיתי?..
  • אני עובדת מטר משם ושומעת מדי ערב את קולות הגלאם. קצת תלוש, אבל חביב
  • יכול להיות שדורית בר אור היא הרונית אלקבץ החדשה? לאן אלקבץ נעלמה בכלל? הכי מתאים לה לדפוק הופעה אקסטרווגנטית באירועים כאלו.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

מסתפקת במועט

בימים שחונים של לימודי סטטיסטיקה קדחתניים ומשעממים, אפילו שילובי צבעים מוצלחים של כביסה מקופלת הם רגע שווה לציון. אין כמו להוציא מהכביסה את החולצות האהובות עליי.

ועוד רגע ששווה לנצור - ביום חמישי האחרון אמרה לי מישהי בלימודים שאני מתלבשת נורא יפה, ושבכל שבוע היא מחכה לראות מה אלבש הפעם. נראה לי שזאת המחמאה הכי טובה שקיבלתי אי פעם (אפילו חבר שלי הסכים שזו מחמאה מוצלחת). אגב, אני חושבת שהלבוש שלי ללימודים די לוקה בחסר וטעון לא מעט שיפור (הקוראת שלומדת איתי מבוא לפסיכולוגיה, למשל, בטח תתאכזב מאוד לראות איך אני מגיעה ללימודים..), אז ממש לא ראיתי את זה בא.

יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

newbies

בדרך כלל אני משתדלת לפרסם פוסטים יותר מעמיקים מ"קניתי, הנה זה, תראו", אבל לפעמים צריך לספק יצרים בסיסיים. אז תראו:

התיק החדש שלי ללימודים
הוא הגיע כבר לפני שבוע, אבל בגלל מבחן מגן בסטטיסטיקה התפניתי לאסוף אותו מהדואר רק אתמול (כמו איזו הורה מזניח ששוכח את הילד בגן). אני יודעת שהתמונה קצת מטושטשת, אבל היא משתלבת לי טוב עם מה שהוא משדר. חוץ מזה, למדתי שאור אחורי מחמיא יותר לצילומים. 

הליפסטיין החדש שלי (מימין), והישן (משמאל)
אני ממש אוהבת ליפסטיינים. איכשהו, המרקם הדקיק גורם לי להרגיש פחות פולנייה (עם אודם קצת קשה לי. לפעמים אני אוזרת אומץ, אבל מרגישה שזה מזקין אותי בחמש שנים לפחות או סתם נראה מחופש). את רבלון קניתי מזמן ודי התאכזבתי ממנו כי הוא בקושי מוציא צבע. אתמול קניתי את סמאשבוקס, שמחירו אמנם כפול אבל עמידותו מרשימה והוא מוציא כמות מפנקת של צבע. הרגשתי כאילו קניתי טושים חדשים, אחרי שהקודמים התייבשו :-) צילמתי גם תמונה שלי איתו, אבל אני מתפדחת להעלות אותה.

חוץ מזה, קניתי אתמול גם בגדי ספורט של הביוקר. ב-S-WEAR, אם להיות ספציפית. הקנייה נבעה משני מניעים: הראשון, העובדה שעליתי במשקל גורמת לי לרצות להפוך את חווית חדר הכושר לכיפית יותר (אני הולכת לחד"כ, אבל גם בא לי להרגיש טוב עם עצמי שם ונמאס לי מסמרטוטי הרגילים). שתיים - יש לי חברה שעובדת שם מאז שהתחילה ללמוד ועשתה לי פעם חבר מועדון שם. אז החלטתי להניח בצד את הדעות הקדומות שלי לפיהן מדובר בבגדים יקרים וטיפשיים לילדות צפוניות. אולי גם לי מתחשק לרגע להיות ילדה צפונית? (אבל כזו שקונה בהנחות...)

קצת עצוב להודות בזה, אבל אני מתכוונת לקנות גם נעליים בקרוב. אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל על זה, בעצם. אני לא באמת קונה כל כך הרבה דברים (ביחס לבנות אחרות לפחות. לפעמים אני מרגישה שאני חושבת יותר מדי על מה מוסרי, מה כדאי ומה אסור ושוכחת סתם ליהנות. מאוד קלוויניסטי מצדי).

בגזרת הנעליים - אין לי שום דבר ראוי לנעול החורף (חוץ ממגפיים מתפרקות קצת בנות ארבע ושני זוגות חצי-מתאימים לימי גשם, שהסוליה שלהם מתחילה להתקלף). אתמול בדקתי זוג נעליים שמצא חן בעיני בקסטרו, קצת שמחתי לגלות שהן היו לא נוחות להחריד.
אלו. יפות, אבל לא נוחות בעליל
השנה אני רוצה לקנות בחנות שבאמת מחזיקה נעליים טובות ומוכנה גם לשלם עליהן יותר. לא בא לי יותר להתפתות לנעליים זולות וטרנדיות שיכאיבו לי. (אני מדירה את רגלי מסקופ וטוגו - בעיקר כי ההיצע שלהם נורא מכוער בעיניי, אבל יש לי שני זוגות טרנדיים שהתפתיתי לקנות ואני לא מסוגלת כמעט לנעול - אוקספורדס עקביות מגזית ומגפונים מלאי ניטים מאלדו). נראה לי שאלך מחר לחקור את חדרון המציאות של שופרא-דיזנגוף.

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...