יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

הרוגי התמוזים

כשזה מגיע למוזיקה, אני בדרך כלל טיפוס של לחן ולא של מילים. לרוב אין לי מושג מה אני שרה (ע"ע אבטיח) ואני נהנית במיוחד לזמזם דיסטורשנים ולחקות סולואים של תופים (אינפנטילי, אבל אנחנו לא כאן כדי לשפוט). זו אולי אחת הסיבות שאני מעדיפה בדרך כלל מוזיקה בלעז על פני ישראלית.

אתמול, כנראה בהשפעת לימודי הבלשנות, היה לי חשק עז לשמוע "ארבע אחרי הצהריים". הכי ישראלי ומילולי שיש. ממש לא הצטערתי על ההחלטה, כי נפלתי על אחד השירים הישראלים שאני הכי-הכי אוהבת.

"אתה נותן כוחות גנוזים להרוגי התמוזים". אפילו אני מתקשה להישאר אדישה למילים, במיוחד בליווי המוזיקלי הזה וכשסביבי פארק הירקון (נסעתי מהאוניברסיטה הביתה) המתעורר לחיים מתרדמת הקיץ. אלתרמן חשב שדצמבר מחזיר את האביב לתל אביב, אבל מבחינתי אוקטובר זה מספיק - הלוואי שיישאר ככה כל השנה.

לא צולם אתמול, אבל כן באותה האווירה

יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

מוקדש ל...

בדרך כלל אני כותבת על שירים לתחילת השבוע, אבל אחרי ששמעתי היום את "the great pretender" בביצוע של פרדי מרקורי, השיר פשוט לא יוצא לי מהראש. כשהייתי קטנה נורא אהבתי את הביצוע המקורי, של הפלטרס, ואני בכלל לא בטוחה שהכרתי את הגרסה של פרדי. עכשיו אני לא מבינה איך אפשר לבצע את השיר הזה אחרת, לאור האיכויות הקאמפיות הבלתי מעורערות שלו:


מה שקורה עכשיו

בעיקרון, עדיף שאלך לישון. אני עייפה, קצת לא מרגישה טוב ויש לי שיעור מחר על הבוקר. מצד שני, הפסיכולוגית שלי אמרה (ואני מיישמת) שאני לא תמיד צריכה לפעול לפי "מה שנכון", אלא לפי "מה שמתחשק". אז כרגע מתחשק לי לשפוך את מחשבותיי על הכתוב, בעריכה ממש מינימלית ולא בהכרח עם חוט מקשר.

-------------------------

בכל בוקר אני מבטיחה לעצמי לא להתפתות לתכשיטים הזולים שנמכרים בהפנינג פתיחת הלימודים באוניברסיטה (זו אני שהתרגלתי, או שכמות הדוכנים בתל אביב באמת הצטמצמה השנה?). היום בחנתי בעניין רב שרשרת מוזהבת עם תליון כנפיים מאסיבי, שקרצה לי עוד מתחילת השבוע (היא הזכירה לי קצת את הלוגו של אירוסמית' וקשה לי לסרב לאמריקנה-טראש מהסוג הזה) אבל תג המחיר הפסיכופתי (100 שקל לשרשרת שתוריד עלי צבע for sure) הרחיק אותי משם כמו קסאם חדור מטרה.

לא בדיוק אבל בערך (בים בם בום)

-----------------------

אני בדילמת קניית מתנות - אחותו הגדולה של חבר שלי חגגה יום הולדת לא מזמן. מצד אחד, היא בחורה שיש לה הכל. מצד שני, אני מרגישה שאני צריכה להביא לה משהו וגם יש לי רעיון מעולה למתנה (ובתכל'ס אני איהנה מזה. אין כמו לקנות מתנות לאחרים - כל היתרונות שבשופינג, בלי נקיפות המצפון). גם לאמא של חבר שלי יש יומולדת עוד מעט, ואני מרגישה מחויבת לקנות גם לה מתנה - בייחוד כי היא קנתה גם לי.

כאמור, אני אוהבת לקנות מתנות, אבל כל הסיפור הזה (+ עוד כמה מתנות שאני צריכה לקנות לשתי חברות, לאחי ולאחותי הקטנה) מכניס אותי לסחרחרת פולנית: בכמה לקנות לאחותו של חבר שלי? ובכמה לאמא? ומה בכלל ראוי לקנות להן שלא ייראה צ'יפ אבל גם לא מוגזם? אלו לא יותר מדי הוצאות? (והתשובה הנחרצת - לא. אני צריכה לדכא את ניצני הקמצנות שהחלו לבצבץ בנפשי).

-----------------------

האוניברסיטה מרגישה לי קצת כמו גנון של ילדים מתלהבים. גם בשאלות היומרניות במהלך ההרצאות (שנשאלות אך ורק מתוך ניסיון פתטי להפגין ידענות) וגם במחלצות שאני רואה סביבי. בעיקרון, אני בעד גיוון ומתה על זה שאנשים מתלבשים מתוך מחשבה או קונספט, אבל בפועל ראיתי סביבי ביצועים כל כך כושלים עד שלא יכולתי שלא לבוז להם קצת בלב. ניחוח המאמץ הגיע עד גן יבנה (לפחות).

ספוטד עד כה ונחרטו בזכרוני:
- בחורה בגרבי ברך ורודות מנומרות, דוק מרטינז סגולות, גופייה לבנה גזורה מקו הפופיק בפרנזים ושורטס שחורים. אם, נגיד, הבחורה מהבלוג פאשן טוסט הייתה מעלה פוסט עם התלבושת הזו הייתי חושבת שזה טראשי להחריד אבל נראה עליה לוהט (וגם הייתי מקללת אותה קצת בלב). אני לא יכולה לחשוב על שום בחורה אחרת שתיראה בזה טוב. אפילו קייט מוס תיראה בזה פאתט.

- בחורה שלומדת איתי באיזה שיעור, שהפציעה היום עם חולצת אוברסייז בירוק-בקבוק עם קאט-אאוטס בכתפיים, מהבד הכי סינתטי ונורא שיכול להיות, רעמת שיער מגוהצת במחליק, תועפות מייקאפ והכי חשוב - משקפי קרן (בשביל הטאצ' האינטלקטואלי, ברור) שרכבו לה על קצה האף והזכירו לי את המורה המכשפה שהכינה אותי לבגרות בספרות. היא פשוט  הייתה מאש-אפ מחריד של טרנדים, בדיוק שנייה אחרי שהם יצאו מהאופנה.

חיתוכים בכתפיים. לדעתי, אין דרך ללבוש את זה ולהראות טוב
חבל שלא רשמתי לעצמי תזכורות במהלך היום על שאר מתאמצי הלבוש שנתקלתי בהם היום, כי אלה לא היו השתיים היחידות וממש משעשע אותי להעלות את זה על הכתב. מזכיר לי את היומן שניהלתי בכתה ה-ו-ז, ובו תיעדתי באדיקות מה לבשה כל ילדה בכל יומולדת כיתתית בצירוף דעתי המלומדת והמנומקת בעניין. כל זה, בלי לראות שנייה וחצי של פרויקט מסלול/פאשן פוליס/דורין אטיאס.

יום ראשון, 21 באוקטובר 2012

קצר ונועז

- מה לובשים ליום הראשון ללימודים (באוניברסיטה)? אין לי מושג. עריכה מאוחרת: טוב, החלטתי. חולצת פסים ומכנסיים שחורים, כמה "המלבישה" מצדי. זה פשוט הולך טוב עם התספורת החדשה שלי. אם תזהו אותי, בואו לומר לי שלום.

אני בכלל לא מרגישה כמו מישהי שהולכת ללמוד או כמו מישהי בעלת חזון אופנתי. כל מה שעולה לי בראש כשאני חושבת על בגדים זה זה, אבל נראה לי שהעניין לא יסתייע בתל אביב של סוף אוקטובר.

ועכשיו עליי לשוב אל מטלות הבית, בחירת הבגדים, הכנת הסנדוויצ'ים, סידור הילקוט (נראה לי שאני הולכת עם ג'אנספורט. זו גם הצהרה אופנתית בהפוך-על-הפוך וגם הצהרת כוונות של בחורה שמתכוונת לפקוד את חדר הכושר אחרי הלימודים) וליסבת סלאנדר.

אולי בגלל שאני בכלל בכלל בכלל לא מתרגשת מהלימודים, החלטתי לעשות משהו מרגש באמת מבחינתי ולהעלות לפה תמונה שלי. מהגב אמנם, ומהימים בהם עוד הלכתי עם ג'אנספורט יומיום (AKA בתיכון), אבל עדיין.

מעורר תהיות, נכון? הכוונה הייתה שאראה כמו מישהו/י שמשתין/ה בעמידה.
זו פשוט התמונה היחידה כמעט שיש לי מהגב

יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

חוויות קולינריות מהניכר

אפתח ואומר שהסקנדינבים - והנורבגים בפרט - לא מצטיינים באוכל. לא גדל שם כמעט כלום, מחירי הפירות והירקות מטורפים (29 קרונות - בערך 20 שקל - לקילו תפוחים!) ואין תרבות של אכילה בחוץ. כמו שכבר ציינתי, זו הייתה מדינה ענייה מאוד עד שנות השישים ונראה שמרבית תושביה דבקים גם היום באורח חיים צנוע למדי. אף שההכנסה לנפש בנורבגיה היא מהגבוהות בעולם לא ראיתי ברחובות אוסלו אנשים בבגדים שזועקים את תג המחיר שלהם ורוב המסעדות שראינו היו ריקות למדי, עם נוכחות בולטת של תיירים.

משיקולי מחיר ונוחות, השתדלנו בעיקר לבשל לעצמנו. כשקנינו אוכל בחוץ אכלנו בעיקר סנדביצ'ים (יקרים!). גם כשהכנו לעצמנו אוכל לטיולים התמקדנו בסנדביצ'ים - סתם כי יותר נוח לדחוף אותם בתיק. ההיילייטס הקולינריים במהלך הכמעט-חודש הזה היו בעיקר ה-israeli dinners שהכנו למארחים שלנו, שזכו להתפעלות ניכרת :-)

ובכל זאת, יש כמה רגעים שזכו לתיעוד מצולם ולכן כנראה שווים אזכור -

סמורה ברוד - חטיף דני
המארח שלנו בקופנהגן הכין לנו את ה"חטיף" הנ"ל (כך הוא הגדיר אותו - "דניש סנאק") והסביר שהוא פותח ככה כל ארוחת צהריים. על הצלחת לחם שיפון, מרוח בחמאה דנית צהובה. הפרוסה הימנית מעוטרת בהרינג מתקתק ופרוסות בצל סגול חי. הפרוסה השמאלית - בפטה כבד חזיר (כשרות היא מאיתנו והלאה, מה שכמובן הפתיע את כל מארחינו מעודכני החדשות שציפו לארח צמד אורתודוקסים) וכרוב אדום כבוש. להגדיר את העניין לא פוטוגני זה אנדרסטייטמנט, אבל בחיי שזה מאוד טעים.

אי אפשר לבקר בדנמרק בלי להכין עוגיות חמאה דניות
המתכון של העוגיות מאוד פשוט - טונה חמאה, טונה סוכר, קצת קמח, שקדים טחונים ווניל. מעניין אם לקארין גורן שורשים דניים.

טוב, האמת שאת משפחת הפטריות הזאת לא אכלנו - הן סתם חמודות
את החברות הללו מצאתי בגינה העצומה של ההוסטל בו ישנו בכפר פלום. לא נגעתי בהן כי לא היה לי מושג מה טיבן. מה שכן, עם המארחים שלנו באוסלו יצאנו ל"ציד פטריות" באחד היערות המקיפים את העיר. לצערי אין לי תיעוד של הפטריות האכילות מאוסלו, שהפתיעו והיו כתומות-זוהרות, מהסוג שנראה הכי רדיואקטיבי. הכנו איתן ריזוטו מעולה.

אוכל נורבגי אורגינלי. או שלא?
ביומנו הראשון בברגן, שבעי סנדביצ'ים עד האוזניים (אבל רעבים, כי בכל זאת צהריים), החלטנו להתפרע וללכת לאכול במסעדה. בהמלצת מארחינו, הלכנו למקום שנקרא "הפינגווין" והזמנו שתי בירות ושתי מנות רציניות. שלי מופיעה כאן למעלה ומהווה הוכחה לכך שהסקנדינבים הללו פשוט לא יודעים לשווק אוכל. בחיי שהיה טעים, אבל התמונה נראית כל כך חדר אוכל בקיבוץ.. היו כאן קציצות בשר, רוטב חמוציות, תפוחי אדמה, גזר מבושל (WTF? הפייל היחידי בארוחה הזו..) ופירה אפונה. בדיעבד, זה הרבה יותר משקף את המטבח השבדי - בכל זאת, כדורי בשר.

לא התפרענו כמו שזה נראה, אלו כוסות די קטנות!
הבירה הנורבגית לא רעה. הדנית מזעזעת - קרלסברג, טובורג ודברים אף נוראים יותר (בביקורכם בקופנהגן, התרחקו מברזי "וויברו"! יש לה טעם של מי עדן תפוחים עדין). המגש הזה הוגש לשולחננו בפאב בעיר הצפונית ביותר בנורבגיה - טרומסו. יש שם מבשלה מקומית שהיא בהחלט גאוות העיר (קיימת מסוף המאה התשע עשרה, אם אני לא טועה) ומייצרת חמישה או שישה סוגי בירה. אז טעמנו את כל מה שהיה שם.

כמו שאמרתי, הכשרות מאיתנו והלאה
אפשר לומר שהרווחנו עוד יום בטיול. KLM גרמו לנו לפספס את טיסת הקונקשן לארץ ופיצו אותנו בלילה במלון ארבעה כוכבים ליד סכיפהול. אז אמנם לא יצאנו לקרוע את אמסטרדם, אבל ארוחת הבוקר הייתה שווה. 

יום שני, 8 באוקטובר 2012

עוד תמונה מהטיול

אולי הכי מתבקשת, הרי בגלל זה כולם נוסעים -

קרדיט צילום: המדריך שליווה אותנו אל עבר האורורה.
התמונות שלנו משם בלי חצובה וקצת מטושטשות. כמובן שמומלץ ללחוץ להגדלה

זה חי! או לפחות נראה ככה - מתגרה, מחליף צורות ולא מפסיק לנוע. האגדה מספרת שאם מנופפים במטפחת לבנה אל עבר האורורה, היא מתרגזת ויורדת לחטוף אותך (כמעט כמו מה שקרה למאי הקטנה במומינים). הילדים בערים הצפוניות של נורבגיה חוזרים על התרגיל הזה מדי חורף, ורצים להתחבא מתחת למיטה. באופן כללי, כשמטיילים בנורבגיה אפשר להבין מהר מאוד איך התפתחה המיתולוגיה הנורדית העשירה. הטבע שם כל כך דרמטי וחורץ גורלות, תחושת יראת הכבוד היא בלתי נמנעת.

חבר שלי ואני תכננו עוד לפני שיצאנו להעלות את כל רשמי הטיול לבלוג ייעודי שנפתח לשם כך. יש באמת המון מה לספר ולהראות - מאות תמונות, נופים מדהימים וחוויות תרבותיות ואנושיות מיוחדות (עשינו 80% מהטיול בקאוצ'סרפינג, וזה באמת מרתק. זוכרים את הפוסטים של נגה סדן על היורוטריפ שלה?)

חבר משותף הציע לנו לנסות לשווק את הסיפור ככתבת פרילאנס לאחד המגזינים\אתרים שעוסקים בתיירות חו"ל, אני עדיין חושבת על זה. מצד אחד, כתבנו בנימה מאוד אישית ולא מאוד "מדריך תיירית". מצד שני, זו דווקא יכולה להיות נקודה לזכותנו. ניו ג'ורנליזם וזה (בעוד עתיד הקריירה האולד-ג'ורנליסטית שלי לא מאוד מבטיח).

יום שישי, 5 באוקטובר 2012

מסע ללא שופינג (כמעט)

חזרתי מהמדינה היקרה בעולם (כמעט). שלושה שבועות בהם לבשתי רק טרנינגים, נראיתי קצת כמו ילד קטן והתחשלתי בהחלט מבחינת החשיבות שאני מקדישה למראה חיצוני (רמז: כשאני לא נראית טוב, אני נהיית עצבנית ו\או בדיכאון). כיף לדעת שאני יכולה לפעמים להתנתק לחלוטין מהעיסוק בעצמי, ופשוט לקלוט את היופי והחוויות שסביבי בלי להעביר אותן דרך פילטר "איך אני נראית\מרגישה עכשיו".

כמו סימן משמיים, בסוף שלושת השבועות הללו (וליתר דיוק - ביום הלפני אחרון באוסלו) נתקלתי במציאה אמיתית. במדינה שבה סנדוויץ' בסאבווי עשוי להגיע ל-75 קרונות (בערך חמישים שקל), כיף למצוא ג'ינס ב-67 שקלים :-) ועוד אחד ממש מוצלח - בצבע הנכון ובלי שפשופים משמינים. נראה לי שהם ילכו מעולה עם הסוודר החדש ממנגו.

הפרחים ל-H&M
הנורבגים לא חזקים במיוחד באופנה (או באוכל, אבל לא אפתח את זה כרגע). הם אומה שדי משוגעת על ספורט, ואולי בגלל הסיכוי הסביר שבדרך מהעבודה תקפוץ לאיזה טיפוסון על הר, המלתחה הרווחת שם היא ספורטיבית ביותר, עם נעלי התעמלות, תיקי גב לא חינניים ושלל בגדי דרייפיט. נדהמתי לגלות שבכל אחת משלוש קומותיו של ה-H&M הענק בו רכשתי את הג'ינס (יש H&M לא ענק, בעצם?), הוקדש רוב המקום לבגדי ספורט זרחניים וצמודים, שבארץ אפשר להיתקל בהם בעיקר במגה ספורט. במראות אירופאיים מסוגננים סטייל בלוגי אופנה בקושי נתקלתי שם. מצד שני, זו ממש לא מדינה אירופית טיפוסית.

ממש התאהבתי בסתיו הנורבגי. הוא הימם אותי בצבעים העשירים והרוויים שלו, שכאילו נלקחו מאיזו קולקציית סתיו-חורף שיצאה למדפים. בורדו וירוק-יער, אלה הצבעים הנכונים לעונה, לא?

צילום: אני. כדאי ללחוץ להגדלה, לדעתי

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...