חפש בבלוג זה

יום רביעי, 15 באוגוסט 2012

בצקי

אתמול הייתי במסיבת בריכה, הפעם הראשונה שבה לבשתי בגד ים בפומבי השנה. אני פחות מתוסבכת ממה שהייתי בעבר, אבל לפעמים נדמה לי שלעולם לא אחוש בנוח בבגד ים. נכון, רוב הבחורות שם היו מלאות ממני, ובכל זאת הרגשתי מעט בצקית ורופסת. גם בגלל עורי הלבן כשלג (שבדרך כלל לא מפריע לי), וגם בגלל שתי הבחורות בעלות הרגליים המושלמות שהיו שם בכל זאת. תמיד - בכל אירוע שהוא - תהיה לפחות בחורה אחת בעלת רגליים ארוכות ומושלמות שתגרום לי לאי אלו רגשי נחיתות. איך לעזאזל יוצאים מזה? כבר עשר שנים אני מנסה ולא מצליחה באמת.

הפעמים היחידות בחיי שחשתי בנוח בבגד ים (או בתחתונים וחזיה) היו בקיץ שביליתי בארה"ב בסוף התיכון - הייתי רזה יחסית לבנות גילי האמריקאיות ונחושה בדעתי לא להשמין משפע הג'אנק פוד שנתקלתי בו. בשלושת החודשים הללו אכלתי בעיקר סלטים וטורטיות, רזיתי ארבעה קילו (בשביל הגובה שלי מדובר בהמון) והלכתי לאינספור פול-פארטיז. בישראל, בינתיים, הייתה מלחמה.

הפעם השנייה הייתה בטירונות. הגעתי לצבא רזה יותר ממה שהייתי אי פעם (אותם ארבעה קילו שנשרו ממני ביבשת המוזהבת), החום הכבד של טירונות יולי והמטבח המצ'וקמק של הבה"ד השירו ממני עוד שלושה קילוגרמים. כשהלכתי להתרחץ במקלחות הצבאיות של מגורי הבנות, הלכתי רק עם חזייה ותחתונים - הרגשתי כל כך רזה, כמו הבנות שתמיד קינאתי בהן.

בשנה הראשונה של השירות הייתי עדיין רזה מאוד. למרות זאת, לא הרגשתי יפה. משום מקום (ובדיעבד - בגלל הלחץ המטורף שהייתי שרויה בו) צצו על פני החצ'קונים שמעולם לא היו לי בתיכון, והרגשתי די נורא עם עצמי. מתישהו במהלך השנה השנייה חזרתי להיות חיילת מן השורה, התחלתי לאכול את ממרח החלבה של חדר האוכל עם מלאן פרוסות לחם - וחזרתי למשקלי המקורי.

כיום אני שוקלת קצת פחות מזה, ונעה בין שביעות רצון לבין דכדוך. אני אוכלת בריא, אבל כבר לא נתונה במשמעת הברזל של סוף התיכון (אז לא אכלתי כמעט לחם). יש סיטואציות שמוציאות אותי מאיזון, כמו מפגש עם אמזונות נורדיות בלונדיניות, חלקות שיער וארוכות רגליים. בנסיעה לברלין, למשל, חשתי לפעמים גוצית ביותר. בעוד כמה שבועות אני נוסעת למעוז הנורדים - נורווגיה. אני מקווה שלא אצא שם מדעתי. נראה לי שאני צריכה לאמץ לעצמי את ג'יי לו כמודל יופי. היא לא נותנת לאף שטות סקנדינבית/קייט מוסית/הירואין שיקית לערער לה את הביטחון העצמי.

בסוף התיכון, בתקופה שממש רזיתי, שמעתי בלי הפסקה את האלבום הזה. זו הייתה הפעם הראשונה שממש נדלקתי על אלבום והבנתי שמוזיקה שווה הרבה יותר מגלידה. אני עדיין חושבת שהוא מצוין.



10 תגובות:

ענבל אמר/ה...

זה כ"כ מגוחך שגם בנות רזות מתעסקות במשקל שלהן. אני וחברה שלי, שתינו רזות (מאוד אפילו), ואין שיחה אחת בינינו שלא עולה האישיו של אוכל ושל הצורך לעשות ספורט. הסיבה היחידה, לדעתי, שאנחנו מדברות על זה כל הזמן זה בשביל להיות "נורמליות", ליישר קו עם כולן. הנורמה היא לדאוג תמיד מהמשקל ולא להיות מרוצה אף פעם. כאלה דפוקות אנחנו.

marjorie morningstar אמר/ה...

תראי, אני לא מדברת על זה כי אני מרגישה צורך להיות כמו כולן. לפחות לא במודע. להפך - זה יושב לי בראש באופן מאוד אמיתי כל הזמן, ואני מנסה לצנזר את עצמי ולא לדבר על זה (או לחשוב על זה) כל כך הרבה.

יש לי אחות שצעירה ממני בעשור, שהתחילה בשנה האחרונה להתעסק המון בעניין ואני מנסה להניא אותה מזה עד כמה שאפשר. במקרה שלה, בגיל שהיא נמצאת בו, זה נראה לי באמת כמו ניסיון "להרגיש גדולה" והעיסוק הוא יותר חברתי.

אנונימי אמר/ה...

רגליים ארוכות ***מדי*** זה לא יפה ובדרך כלל זה הולך עם חלק עליון חסר מותניים (או עם פוטושופ (-:).

והנה מישהי שעוסקת בהיסטריה קלה עד בינונית ברגליה:
http://ladyshortlegs.blogspot.co.il/

זה מעניין אבל מגוחך

marjorie morningstar אמר/ה...

משעשע, אם כי לא הייתי נותנת את קיירה נייטלי בתור דוגמה לשום דבר.

אנונימי אמר/ה...

WHITE IS BEAUTIFUL, ואם לא, אפשר לנסות שיזוף מלאכותי בהתזה או במריחה - יש המון מוצרים על המדף:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4238564,00.html
בכל מקרה, אפילו אם את לא ממש לבנבנה, ממש ממש לא כדאי "לתפוס צבע" בשמש.

marjorie morningstar אמר/ה...

אני ממש בגישה של "וייט איז ביוטיפול" ונגד טיגון עצמי, אבל למראה בטני הצחה כשלג באמת התחשק לי לקנות איזה סובלים-ברונז ולמשוח את עצמי עד בלי די. אני פשוט קצת חוששת לצאת מוכתמת כמו ג'ירפה (אבל היי, לג'ירפות יש רגליים רזות וארוכות לאללה!)

אנונימי אמר/ה...

זה יוצא בסדר גמור, אם מקפידים לעשות כמו שצריך (ומישתמשים במוצרים טובים). כדאי אחרי מקלחת ופילינג קל ורצוי לתחזק את זה מדי כמה ימים. הכתמים נוצרים על הכפות ידיים, ולכן כדאי להישתמש בכפפות ובסוף תהליך המריחה לימרוח קצת גב יד אל גב יד.
לפנים יש מוצרים יעודים ובמילא הם מאופרים בדכ (וחוץ מזה פנים שזופים זה לא כל כך יפה).
במוצרים הפחות טובים (ד"ר פישר) תהליך הדהייה משאיר "נמשים".

לילך הדר אמר/ה...

מכירה את התסביכים האלה טוב. אני בת שלושים ורק השנה מתחילה לצאת מהם. אפילו קניתי ביקיני פעם ראשונה. ולבשתי אותו פעמיים.

אלכס אמר/ה...

אני ממש מזדהה איתך בקטע של לרזות ופתאום להרגיש יפה. לפני שנה חזרתי מטיול בדרום אמריקה עם 10 ק"ג פחות. ועכשיו עליתי הכל חזרה, ואני מתבאסת מזה כל פעם מחדש, בייחוד כשאמא שלי דואגת להזכיר לי כל פעם שהיא רואה אותי "איזה יפה היית כשחזרת מדרום אמריקה, מה עשית לעצמך?"

marjorie morningstar אמר/ה...

אמהות כאלו ממש מרתיחות אותי בחוסר האחריות שלהן. במיוחד כשאני שומעת סיפורי אימה על אחייניות בנות שבע שמתעסקות במשקל שלהן בצורה אובססיבית.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...