יום ראשון, 1 באפריל 2012

תרבות ותרבות-שוליים

בשישי ראיתי עם חבר שלי את "הבוגר". זו לא הפעם הראשונה שאני רואה את הסרט, אבל בפעם הקודמת הייתי קטנה מאוד ולדעתי גם לא ראיתי את הסרט במלואו. מה שכן, זכרתי שנופי פסדינה שטופי השמש ודסטין הופמן הקולנס השרו עלי מצברוח טוב, לכן החלטתי שראוי לצפות בו גם היום.

מאוד נהניתי גם הפעם. יש סרטים, מקומות ושירים שגורמים לי למין תחושה נהדרת ומעורפלת שקשה לי להעביר במילים. ההגדרה הכי קרובה שאני יכולה לחשוב עליה היא התחושה שיש אחרי שנרדמים על המרפסת ביום שמש, כשאין שום דבר חשוב לעשות.

נחזור לפסדינה. הסרט העלה אצלי כמה תהיות - קודם כל, האם סצינת הפריצה לחתונה שם היא הראשונה מסוגה בתולדות הקולנוע. הסרט אמנם עלה לאקרנים ב-67', וקצת מוזר לחשוב שלא נעשה שום דבר דומה קודם, אבל זכתה לכל כך הרבה הומאז'ים ולכן אני מניחה שהיה בה משהו מאוד רענן וראשוני.

מה שקצת הפריע לי, ובכלל - עולה לי בראש בכל סרטי המסעות, הוא עניין הדלק. יש אתוס אמריקאי שלם סביב הוויית ה-road tripping, אבל בתכל'ס כמה פרי-ספיריט אפשר להיות כשאתה נוסע ברכב פרטי, שבדרך כלל גם נראה חבל"ז (כמו ה-BMW של בן בראדוק בבוגר, או האופנועים המצ'וכללים באיזי ריידר) וצריך למלא דלק בתכיפות? ההאדרה הזו של הרכב הפרטי היא הרבה יותר מדי בורגנית מכדי לייצג חופש מחשבתי אמיתי.





בכותרת הזכרתי גם תרבות שוליים. אתמול בלילה נתקלתי (בתיווך חברים של חבר שלי) בסדרת הדוקו "הפיצוחיה". זו תוכנית ששודרה בערוץ שמונה בשנת 2004 ועדיין עולה מפעם לפעם בשידורים חוזרים, וסובבת כולה סביב פיצוציה תל אביבית (זאת שבבוגרשוב-פינסקר, למי שמתעקש). המוכר שם, שהוא בטח איזה סטודנט לקולנוע או אחד שמתיימר להיות, הציב שם מצלמה במשך כמה חודשים ותיעד את עצמו ואת אנשי השוליים ההזויים של לילות תל אביב.

קודם כל, ישר חשבתי על הפוסט הזה: http://marj-m.blogspot.com/2011/04/usuals.html

החבר'ה שצפיתי איתם בתוכנית חשבו שזה ממש "קטעים וצחוקים", אבל האווירה שם היא דווקא מאוד נוגה. בהתחלה זה קצת מצא חן בעיני - שמישהו מקשיב לעלובי החיים, מדבר איתם, רואה אותם ולא דרכם, אבל חבר שלי מאוד הסתייג - מה שגרם לי לחשוב פעמיים על העניין. הוא טען שבסופו של דבר זו תוכנית צהובה, לא יותר מפורנוגרפיה של סבל אנושי. שהיוצר/מוכר לא הגה את הרעיון בגלל החיבור העמוק שלו אל השכונה, אלא מיצר שבמקרה הטוב הוא מציצני ובמקרה הרע לעגני. זה כבר העלה אצלנו דיונים הרבה יותר עמוקים של האם מוסר הוא עניין אובייקטיבי או סובייקטיבי, והאם אנשים הם רעים מיסודם, טיפשים מיסודם או לא זה ולא זה. בכל מקרה, זו סדרה די כבדה. ממש לא צחוקיה - ראו הוזהרתם.

← אגב הבוגר - אני חושבת שגברת רובינסון יפה הרבה יותר מהבת שלה. חבר שלי חשב בדיוק ההפך. מה דעתכם?




9 תגובות:

חנה אמר/ה...

איזה עיצוב יפה! תתחדשי! רק שעכשיו אי אפשר לראות בצד איזה בלוגים התעדכנו.

לגבי הקישור בין רכב פרטי לחופש, איזה כלי תחבורה מסמל בעינייך חופש מחשבתי? טרמפים? תחבורה ציבורית? בסופו של דבר, כל אמצעי תחבורה יוצר תלות מסוימת. רכב פרטי, חוץ מעניין הדלק, מעניק גמישות, במיוחד במסע מסוג זה. אני לא בעד רכבים פרטיים בחיי היומיום, אבל בסיטואציה הספציפית הזו, מכונית נראית לי מתאימה לגמרי.

יש לי גם מה לומר על החלק השני של הפוסט, אבל זה בפעם אחרת.

הבת יותר יפה בעיני.

אנונימי אמר/ה...

באתי להתבכיין שאני משתמשת בבלוג שלך כקורא RSS פרימיטיבי ומתעדכנת בבלוגים דרך הבלוגרול שלך(יש לך טעם משובח - ועברתי כל מיני בלוגרולים עד שהגעתי למסקנה ששלך הוא האולטימטיבי) וגיליתי שאני לא לבד! עוד מישהי התלוננה! יוחזרו עדכוני הבלוגים לאלתר!!! (בחייאת, אין לי כוח להתעסק עם גוגל רידר).
אה, כן, וגם הבלוג שלך טוב וזה... :-)
ניקי

דולורס והענבים אמר/ה...

אני אוהבת את העיצוב, אבל כמי שמתקשה באופן מסורתי להסתגל לשינויים, כמובן שמעדיפה את הקודם.
הסדרה הפיצוחייה מדכדכת למדי, אם זאת אהבתי לצפות בה כשהיא שודרה אז.
אני לגמרי עם חבר שלך בעניין הבת של הרובינסונית.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

תודה. חזרתי פחות או יותר לקודם, עם זאת, בדיוק בגלל עניין הבלוגרול (אבל השארתי את רקע השלג. הוא מוצא חן בעיני מאוד).

אני חושבת שאף כלי תחבורה הוא לא באמת חופשי - אולי זו הסיבה שאני אוהבת כל כך ללכת ברגל. ברור שהמרחבים הפתוחים האינסופיים שמתגלים בנסיעה במכונית הם משכרים, אבל זה שיכרון כוזב - אתה לא באמת חופשי, אלא תלוי במכשיר, בכסף, בבעלי מקצוע ובציוויליזציה. זה דימוי אינדיווידואלי מזויף שהקפיטליזם מכר לנו ואנחנו אימצנו בשמחה.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

את רואה, החזרתי. גם לי זה הפריע. תודה על כל המחמאות, אני בחיפוש מתמיד אחרי בלוגים מעניינים ושמחה לראות שהליקוט משתלם :-)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אין לי טלוויזיה, אז כנראה שלא אתקל בה פעמים קרובות מדי. ואיליין רובינסון? באמת? היא חמודה, אבל קצת לחמניה לטעמי. אני חושבת שהתמונות שאיתרתי ברשת לא ממחישות עד כמה אן בנקרופט יפה.

Helen אמר/ה...

האם 'הבוגר' זה הסרט שמופיע קטע מימנו בסרט - 300 ימים עם סאמר?
אני לא מכירה סרטים ישנים ...

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אני חושבת שכן. לדעתי זה הסרט האהוב על הגיבור

Helen אמר/ה...

תודה. אני אחפש אותו

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...