יום שבת, 24 במרץ 2012

אוכל והגיגים (והגיגים על אוכל)

כמה מסקנות מהשבוע. רובן עוסקות באוכל. האם אני בשלב האוראלי? אולי.

- סוף סוף הבנתי למה אני אוכלת רק סלטים בבית קפה (חוץ מהאלמנט הדיאטטי שלהם) ומדוע חבר שלי מתלהב כל כך מה"אוכל האמיתי" בבית הקפה הקינג ג'ורג'י "the streets". ברוב המקומות פשוט אסור להזמין אוכל אמיתי, כי הוא מגעיל. עשיתי על עצמי ניסוי חברתי - ניסיתי להיות מהאלה שיושבים שעות בבית קפה, מהגגים וכותבים. הלכתי למקום הכי נטול הסחות דעת והכי בורגני - מובינג קפה בצפון דיזנגוף. חשבתי לעצמי שבאזור כל כך בורגני ושבע, באים לראות ולהיראות אבל גם לא מתפשרים על אוכל (זה לא אלנבי-גאולה שם, עם כל הבתי קפה ההיפסטריים מבוססי קופסאות השימורים). התיישבתי שם חמושה במשקפיים ומחברת והזמנתי עסקית עם גולאש. חריגה מוחלטת מכל הרגלי הדגל שלי. היה מה זה לא טעים. פשוט נורא. וגם לא הצלחתי לכתוב. מה שהוביל אותי לנקודה הבאה:

- אני לא מסוגלת לכתוב בבתי קפה. כבר דנתי על זה פעם עם חברה, שלא מסוגלת לכתוב או ללמוד בשום מקום אחר. היא טוענת שהסיבה היא שטוב לי בבית. אני חושבת שיש מעבר לכך - בבית קפה אני מרגישה שמסתכלים עלי כל הזמן וזה מסיח את דעתי. אני מרגישה מחויבת לקיים את הקלישאה שעוברת במוחם של יושבי בית הקפה האחרים על אודותי (או, לחלופין, לנתץ אותה ולעשות משהו בלתי צפוי לחלוטין). בקיצור - הכל חוץ מלכתוב.

- החומוס של אבו אדהם הוא המגעיל שאכלתי מעודי. לוקח בסיבוב (מבחינת גועל, כן?) את כל החומוסים מקופסה - צבר, מיקי, שמיקי. קניתי כזה עם סלט קטן אתמול בעבודה. אחרי כמה ביסים הרגשתי שהסלט מתובל באקונומיקה והחומוס - במיונז. פיכס. הם גם רמאים: שמים גרגרים חמים על חומוס ישן וקר.

- הסנדביץ' של רובן הוא הטעים שאכלתי מעודי. אמנם יקר, אבל לא מאכזב אף פעם. הרבה בשר, מעט לחם, המון פיקלז (ככה זה כשמכירים את המוכרים, הם מפנקים).

- בהשפעת הפוסט הקודם, אני חושבת שמעתה אשקיע את רוב משאביי בהנאות לא חומריות וכן מתכלות (אוכל, סרטים, מופעים וכו'). פעם חשבתי שזה טיפשי, להשקיע במשהו שלא נשאר. עכשיו זו נראית לי הגישה הנכונה.

- אני צריכה להירשם לאוניברסיטה וקצת חוששת מהעניין. האם אשמין, אתעצבן, אמלצר ואתחצ'קן, ובסוף אעבוד במשהו לא קשור בעליל לתואר? מצד אחד בא לי להיכנס לחממה רעיונית במשך שלוש שנים (לפחות). מצד שני, אני חוששת ממה שיבוא אחר כך. זה כבר יהיה ממש העולם האמיתי ואני אהיה זקנה. ובאמת שהתחלתי לחשוש מהזקנה, או לפחות מסוף שנות ה-20 שלי. אני צריכה לחשוב על נשים כמו נעמי פולני או ג'וליאן מור. הן נוסכות בי תקווה כשמדובר בהתבגרות.

- עוד קצת על האוניברסיטה: אני מתלבטת מאוד במה לבחור. פסיכולוגיה + בלשנות? פסיכולוגיה + מזרח תיכון? פסיכולוגיה + מדעי המוח? ובכלל - כל בחורה שנייה הולכת היום ללמוד פסיכולוגיה. חוץ מזה, אני גם מנסה להתקבל לתוכנית המצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, וכל יום מוסיפה עוד פסקונת למכתב הקבלה שאני צריכה לשלוח אליהם בעוד כמה ימים. 

19 תגובות:

standing ovation אמר/ה...

בתור מישהי שעוסקת במשהו שונה לגמרי מהתואר אני יכולה להעיד בלב שלם שזה היה המזל שלי :) שיהיה המון בהצלחה!

חנה אמר/ה...

זה מצחיק שאת מזכירה את סוף שנות העשרים שלך ואת נעמי פולני וג'וליאן מור בנשימה אחת. כמעט לקחתי אישית (לא, לא באמת).

בהצלחה עם ההרשמה ללימודים.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

זה היה קצת בצחוק. אבל הלוואי עלי להראות כמו ג'יליאן מור ולהיות נפש חופשייה כמו נעמי פולני, בכל גיל

טל אמר/ה...

ברור שאי אפשר לכתוב / לקרוא / להתרכז בבית קפה. כל ההתרחשות מסביב כל כך מעניינת גם כשהיא לא מעניינת בכלל! איך אפשר לקרוא מאמר כשהבחורה לידך לבושה מהמם או שעוברים כל כך הרבה אנשים מסביב? בכלל, לראות / לבחון / לנתח / לנסות לנחש אנשים זה אחד הדברים המרתקים שיש. איך אפשר לקבור את האף בספר / מחברת??

הממ. ממרומי סוף גיל העשרים אני יכולה להגיד שגם אם אני לא עוסקת בדיוק במקצוע שלמדתי (רק בערך) כל מה שלמדתי רק תרם לי, עזר לי ופיתח אותי. לא תמיד הולכים לאוניברסיטה כדי לקבל מקצוע, אלא פשוט בשביל ללמוד, להרחיב אופקים, לפרוש ידיים למקומות שבדרך כלל מחוץ לקומפורט זון שלך, האתגר האינטלקטואלי וכל זה...
חוכמת חיים ורחוב זה משהו אחד, חכמת ספרים, השכלה ואינטלקט זה משהו שונה לגמרי.
*יצא לי פה הכי אשכנזייה אלטיסטית..

Michal מיכל אמר/ה...

את עושה לי חשק רציני לתקן לך את חוויית הבית קפה והאוכל. גם אני בדרך כלל מזמינה סלט בבית קפה, פשוט כי שום דבר אחר לא טעים לי מספיק. חוץ מארוחת בוקר בגרג. אבל יש מקומות שאת באמת יכולה להכנס לתוך עצמך ולשבת ולכתוב, הם צריכים להיות לא הומים. אני מצאתי שבלאבאיט בנחלת בנימין יש קומה שניה שקטה ואף אחד לא ממהר להעיף אותך משם. אנשים פותחים שם את כל התיק שלהם על השולחן ועובדים...

אני בדיוק נרשמתי. תבחרי את מה שבאמת ובתמים תאהבי לעשות בעשר שנים שאחרי התואר (הרי להחליף מקצוע תמיד אפשר). אני התלבטתי בין בלשנות למזרח רחוק ובסוף הלכתי על משהו אחר לגמרי.

תרגישי זקנה כשתגלי שהשכן שהיית עושה עליו בייביסיטר התגייס לצבא או משהו.

דולורס והענבים אמר/ה...

מרג'ורי מרג'ורי, ראשית מצחיק אותי מאוד שאת כה חוששת מהזקנה האורבת לך בשלהי שנות העשרים, אחח.. הילדות הילדות. פשוט תהני מזה שאת עדיין ביצית. מנסיון, אני יכולה לומר לך ששנות העשרים שלי חלפו ביעף באופן שערורייתי וחסר תקדים. במיוחד החל מגיל 26, שנדמה לי כמו אתמול החל מגיל 26, השנים פשוט עפו להן באופן שלא תואם את החוקים הפיזיקליים המוכרים.
בכל מקרה, האוניברסיטה זו תקופה מקסימה, מענגת ומרחיבת אופקים. הכוונה כמובן לתואר ראשון. החל מתואר שני הרגשתי שאני לא ממש לומדת שום דבר חדש והקסם פג. אגב פסיכולוגיה, אני קצת משוחדת.
בנוגע לאוכל בחוץ, אני בניגוד אלייך כל מה שמוגש לי בחוץ יותר טעים לי מבבית אוטומטית, זו מין התניה שכזאת.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

חוכמת חיים או חוכמת רחוב בטוח אין לי. אני גם מאוד רוצה ללכת ללמוד, סתם קצת מסויגת וכרגיל חוששת מקלישאות שחוקות (או מלהפוך לאחת כזו). דווקא במובינג לא היה אף אחד מעניין(!), ממש בזתי בליבי שם לכולם, אבל הם פשוט הסיחו את דעתי.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

המזל הוא שאת עוסקת במשהו אחר, או המזל הוא מה שבחרת ללמוד?

אנונימי אמר/ה...

ואו, תמיד כשקראתי פה הייתי בטוחה שאת באזור שנות סוף העשרים. הפתעת אותי.

sefi אמר/ה...

אני לגמרי איתך בעניין רובן ובעניין האוכל בבתי קפה. בתי קפה נועדו שישתו בהם קפה ומקסימום יאכלו משהו קטן ליד.
אם רוצים לאכול כדאי ללכת למסעדה. מכינים שם אוכל שבאמת נועד לזה שאנשים יאכלו אותו. ובמובינג לא טעים, אבל יש רובן ממול.

לגבי לימודים, זה ממש כיף, למרות שאני לא זוכרת אם הצלחתי להנות יותר מדי מהלימודים ויש לי מעט מאוד זכרונות מימי האוניברסיטה, אבל בטוח היה מחכים.
ממרום ניסיוני בשוק העבודה ובחשיבה מעמיקה על בחירות בחיים, באמת שהייתי ממליצה לך ללמוד מקצוע קלאסי. כמו להיות עורך דין או רופא או מהנדס.
כי אני עשיתי תואר ואני לא יודעת לעשות כלום. אני יודעת לחשוב, אבל זה כבר דיון אחר. בקיצור, תחשבי על זה. תלמדי משהו שתמיד תוכלי להשתמש בו, בלי תלות במקום או זמן.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

היו לי גם חוויות אוכל חיוביות, אל חשש. אני מפרטת מאוד את הרעות כמין שירות לציבור כזה. הרגשתי זקנה כשראיתי שהחניכים שלי מהצופים מתגייסים, כשהילד ההוא מהבייביסיטר ילך לצבא *באמת* כבר אהיה קצת זקנה.

למה נרשמת?

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

למדת פסיכולוגיה? או שאת משוחדת כי לא למדת?

גם לי הייתה תקופה שכל דבר בחוץ היה טעים לי (אפילו קרטיבים ריגשו אותי), אבל חוויתי קצת אוברדוז מהעניין.

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אז זה טוב, או רע?

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

התלבטתי אם ללכת לרובן, אבל יש לי אחד ליד העבודה ורציתי לגוון. לגבי הלימודים, המסלולים שהם מין "תעודת ביטוח" פשוט לא כל כך מדברים אלי. מה את למדת?

standing ovation אמר/ה...

שאני עוסקת במשהו אחר

אנונימי אמר/ה...

אגרונומיה, וטרינריה, ביולוגיה ימית, ארכיאולוגיה, אופטומטריה, רוקחות, רפואת-שיניים...

דולורס והענבים אמר/ה...

למדתי למדתי

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

זו הצעה להרחיב את אופקיי המקובעים, בעצם?

Efrat אמר/ה...

אני אוהב לשבת ב "the streets" אך לפעמים מתסכלת אותי ההמתנה.

כאמא לסטודנטית טרייה אשתף אותך במה שאמרתי לה:
1. בתחילת השנה יש עדיין אפשרות לשנות חוגים כך שאם יש אופציה נוספת ובתחילת הלמודים נראה שטעינו האחת הבחירות, ניתן עדיין לשנות.
2. גם אם התקבלנו ולמדנו שנה א' ובכל זאת לא שלמים, כל החיים לפנינו ואפשר לקראת שנה ב' לעשות שינויים.

בהצלחה!

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...