חפש בבלוג זה

יום חמישי, 28 באפריל 2011

a real cool cat

אני יודעת שזה דפוק מצדי, אבל באמת שחייכתי לרגע כשראיתי את המודעה הזאת:
נכון, זו מודעת אבל. אבל איזה שם אדיר זה אריה עירוני? נשמע כל כך קשוח, כמו איזה כינוי בספר של דיימון ראניון.

גם פה יש איזה חתול מגניב:

יום רביעי, 27 באפריל 2011

the usuals

מאחר והיום היה יומי האחרון בעבודה, החלטתי להקדיש את הפוסט לדמויות הקבועות שליוו אותי כמעט כל בוקר בדרך - בתחנת האוטובוס או על הקו עצמו. כל התיאורים הצבעוניים לקוחים ממייל שנכתב בפרץ של השראה לחברה שגרה בחו"ל, ביום אחד שהייתי משועממת במיוחד במשרד.


1. החייל היורק. הוא מגיע בסביבות 7:40 לתחנה שלי, תמיד עם חולצה מחוץ למכנסיים. אני תוהה אם בבסיס הוא מכניס. יש לו שפה קצת משורבבת והוא די מכוער באופן כללי, עם קטע ביזארי מאוד של הפרשות גוף. הבחור לא מפסיק לירוק סמוחטות עסיסיות או למחוט את אפו בכף ידו, וממש לא מזיז לו שהוא יושב על הספסל לצד אנשים שמבקשים את נפשם למות מרוב גועל. אחרי חמש דקות של נוזלי גוף מגיע קו 9, הוא עולה עליו וכולם נושמים לרווחה.
2. הרב(?) חסר הבית. מגיע בד"כ קצת לפני היורק, אבל לעתים הוא מתפרע ומגיע בכלל שעה קודם או שעה אחרי. בעל זקן מטונף וארוך שהיה פעם לבן, שיער בסגנון, כובע של רבנים ומעיל שחור שכנראה גם היה פעם של רבנים, אבל היום מלא בכתמים ובכיסיו תחובות שלל שקיות ניילון. יש לו הבעה בוהה\זועפת תמידית, וריח גוף מזעזע. הוא תמיד מתיישב בצמידות רבה לאנשים, כנראה תוך תפיסת מרחב משובשת. פעם הוא כמעט התיישב עלי. כמובן שהוא מצויד באקססוריז המחייבים - אינספור שקיות, לעתים בתוך עגלת סופר של זקנים, ובקבוק בשקית אטומה. עולה על קו 66, ולפעמים על 55.
3. התל אביבית דלת השיער. היא מאוד רזה, לא בקטע אנורקטי, סתם בקטע תל אביבי. יש לה שיער חלק ועכברי למראה. תמיד לובשת שמלות קצרות, גרביוני-רשת עם דוגמאות ומעיל ארוך. פעם היא הדהימה אותי כשבאה עם מכנסיים ארוכים ומעיל באורך מותן. תכלס, עדיף לה בשמלות. 
4. ההוא עם הראסטות. היה איזה יום שחשבתי שהוא גילח אותם, אבל זה סתם היה עובר אורח עם אותם משקפי שמש (משקפי מראה עם מסגרת פלסטיק כסופה, ניינטיז כעור להחריד). למרות שיערו הבלתי קונבנציונלי, מדובר בסחי לכל הדעות. הוא נשוי, וכנראה גם סטודנט. עולה על האוטובוס שלי ויורד כעבור כמה דקות, ברכבת מרכז.
5. החבר של זרוב (אליזרין) ממחוברות. http://i.ytimg.com/vi/wIDgN0wWy-U/0.jpg 
בחורף התהדר בכובע גרב שחור, עכשיו הוא כבר זנח אותו. עולה על האוטובוס לפני כנראה, ויורד תמיד בצומת קוקה-קולה. כנראה שהוא עובד שם. 

יום שלישי, 26 באפריל 2011

אנרג'י בארז

מחר יומי האחרון בעבודה, ולכן החלטתי לכבד את שכני למשרד ולמסדרון במשהו, כדי להיזכר בכל זאת כבחורה סימפטית.
הלכתי על מתכון לאנרג'י בארז של קארין גורן (מהספר "סודות מתוקים"), בגלל האפיל הבריאותי שלו. נכון שיש פה כמויות פליליות של חמאה, וגם דבש, סוכר חום ואגוזי קשיו - אבל כל עוד לא הבאתי שוקולד, כל הכולסטרול-מיינדד יפתחו פחות רגשות אשם.

אז הנה שלי, בהשוואה לאלה של קארין. יצאו ממש פוטוגניים לדעתי:
ק.גורן
מ.מורנינגסטאר


הערות לסדר היום:
-מתוק בטירוף. באמת, הייתי מורידה חצי מכמות הסוכר.
-ק. גורן עושה קצת חיים קשים. בתכל'ס, אפשר לקצר כאן תהליכים בצורה משמעותית (למשל, לקנות קוואקר קלוי ולא לקלות עצמאית במשך 30 דקות)
-לפני כמה שנים הייתי מכינה חטיפי אנרגיה די דומים, יותר פשוטים (ולדעתי גם טעימים יותר) - תחתית מביסקוויטים (מהסוג הנימוח והמוצלח, לא אוסם הדלוחים) ומעליה ציפוי של גרנולה+קרמל. היה מדהים, אבל פחות מרשים מבחינת מראה ועם אפיל לא בריאותי בעליל..

יום רביעי, 20 באפריל 2011

SUMMERTIME


אני לא נוהגת בד"כ לפרסם פוסטים דלי מילים וללא פואנטה, אבל באמת שבאופן חד פעמי אין לי הרבה מה לומר וגם לא תובנות מרחיקות לכת.
ראיתי אתמול את TRUE ROMANCE ("רומן על אמת"), וכל-כך נהניתי. הייתי בטוחה שכבר ראיתי אותו בעבר, אבל התבלבלתי עם קומדית-פשע-רומנטית אחרת (ופחות מוצלחת משמעותית.. הסרט הזה עם קמרון דיאז ואיאן מקגרגור)
בקיצור - אין ספק שזה סרט קיץ אולטימטיבי, וגם סרט דייטים אולטימטיבי: נוטף אלימות טרנטינואית ועם זאת צבעוני, קליל, סקסי ורומנטי. כמו לקרוא קומיקס (לדעתי הוא מבוסס על קומיקס).
אה, וגם הקאסט מטורף לגמרי.

SO 90S. לדעתי כריסטיאן סלייטר לא שינה הבעת פנים כל העשור 
הכי חולצת פארקר לואיס. ולא זכרתי את פטרישיה ארקט כלכך יפה.
בראד פיט, בימים בהם כריסטיאן סלייטר היה החתיך-המאגניב הבלתי מעורער
אין כמו ווייט טראש מודע לעצמו (ז"א - תסריטים של טרנטינו)
"you're so cool"


יום שלישי, 19 באפריל 2011

עוד שני דברים שאני רוצה הקיץ

ואולי בהמשך ארחיב את הדיבור עליהם:

1. תיק. יש לי את האפור המוצלח מאיביי, וחוץ ממנו שום דבר רציני. השאיפה היא לאחד גדול למדי (אבל לא בטירוף. אוברסייזד זה קצת פאסה בעיני) עם רצועה רחבה ונוחה.
2. סנדלי קיץ לא שטוחים. אמנם שמעתי גם דברים לא חיוביים על מליסה, אבל התמונה הזאת כלכך מוצאת חן בעיני ואני חייבת לבדוק את אחד הזוגות הנ"ל במציאות:

מתוך כתבה בוואלה
הן פשוט נראות כמו הגרסה המוגבהת של כפכפי הסבתא שלי. מעניין אם הן נוחות.

עדכון מאוחר (20.4.11, 17.23): המליסיות אכזבו. עברתי בחנות והעקב גבוה עד כדי טירוף. בכלל, כמעט ואין גבהי בינייים - הכל גבוה להחריד או שטוח לגמרי. אה כן, הן גם עולות מעל 700 ש"ח. 

אפיקומנים לעצמי

דווקא היה לי המון מה לכתוב השבוע - לסכם את הסופ"ש ולשפוך את הגיגי לקראת הקיץ שכבר כאן, אבל לא מצאתי שנייה זמן. מאחר ואני שונאת לקרוא בבלוגים התנצלויות בסגנון "אני נורא עסוקה בפרויקט $%#%#$% סופר-סיקרט+חכו חכו לתמונות שאעלה כשייגמר", אני מדלגת על העניין. מה גם שאין לי שום תמונה מעניינת להעלות.
קודם כל - קרה דבר נהדר, נגמר לי הקרם גוף. למה נהדר? כי זו הזדמנות לקנות משהו כיפי בלי רגשות אשם (תכל'ס, קיץ וחמסין, העור מתייבש וקרם לחות זה לחלוטין לא מותרות). אני מזהירה מראש - אני ממש לא מתוחכמת בבחירותי עד כה. לא מדובר במשהו שאני מורחת על הפנים, ולכן אני לא רואה סיבה להשקיע המון כסף. מצד שני, עד כה השתמשתי בדברים די פושטים וקצת בא לי לעלות מדרגה. בקיצור - אני לא יודעת מה לקנות.

רעיונות:
  • ראיתי פעם בבלוג של שיקסע המלצה על ערכה של BLISS שהיא קנתה באיביי - נשמע מפנק נורא (ספא ניויורקי והכל), אבל אני לא בטוחה שבא לי על ריח לימוני כזה.
  • תחת כל עץ רענן יש המלצות למוצרים של SABON. מצד אחד - ברור שזה חומר יחצני. מאותו הצד - אני לא אוהבת בד"כ את מוצרי בודישופ, ללין וכו', הם מריחים קצת פלסטיקיים לטעמי. מצד שני - הבנתי של-SABON אין פארבנים במוצרים, שזו נקודה משמעותית לזכותם. אין לי מושג איזה מוצרים בתכל'ס יש להם, כי האתר לא עובד.
  • האמת שאין לי עוד רעיונות. אבל ממש אשמח להמלצות (זו מטרת הפוסט, בעצם)


להלן רשימת המוצרים שעברו במדפי (שוב, אני מזכירה - הם פושטים):
*קרם של קליאו, שאין ניינטיז יותר מהריח שלו. חוץ מזה, הוא ממש סתמי ומשום מה לא מצא חן בעיני (באמת שאין לי הסבר למה)

*גינקו סאי, שהוא מין קרם-קוסמטיקאיות כזה. כלומר, לא מהמוצרים היקרים בטירוף שהן מנסות לדחוף, אלא מין מוצר שמשמש להכל. הוא נורא פושט מצד אחד, מצד שני - משום מה אני ממש אוהבת את הריח שלו.
השם נורא בעיני. מעלה אסוציאציות גינקולוגיות.
*קרם של ויקטוריה'ז סיקרט שקיבלתי מתנה מחברה. לא זוכרת איזה, אחד הוורודים שבאים בשפופרת לחיצה. בהתחלה לא כלכך אהבתי את הריח, הוא הרגיש לי מתקתק ופלסטיקי מדי - אבל למתנה לא מסרבים, ולכן נמרחתי כמו ילדה טובה. בסופו של דבר דווקא אהבתי את הריח שהתקבל אחרי כמה דקות על הגוף (אבל אני לא חושבת שאקנה אחד לעצמי).
אולי זה, אולי לא. לא סגורה על זה. נראה לי שהיו בו אגסים או משהו.
*לאבליין של חלאבין. אני משתמשת תמיד בדאודורנט שלהם מפאת החשש מאלומיניום (בספריי, אני שונאת רול), והתחשק לי משהו שישתלב בריח. אז הוא נחמד, אבל גם מאוד אולדפאשנד ונמאס עלי לחלוטין.
פעם קיבלתי איתו גם דוגמה מוקטנת עם נצנצים. אין יותר ניינטיז מזה (או שאולי אפילו אייטיז.. זה מותג עתיק)
נראה לי שבכך מסתכמת הרשימה. הדברים האלה שורדים אצלי נצח (אולי כי אני לא מהמתמרחות באדיקות יומיומית).
שוב, אשמח להמלצות שיאירו את עיני וירחיבו את אופקיי.

ועכשיו - קיץ.
את השבת שעברה העברתי בין השאר ברביצה בים (ואפילו רחצה - היה כלכך חם).
אין דבר יותר כיף מללכת לים בתחילת הקיץ. כולם עדיין לבנבנים ורופסים למדי, לא הרגשתי מאוימת מאף כוסית, כן התהלכתי בתחושה עמוקה שחד"כ היה השקעה ראויה.
קצת לפני היציאה מהבית, קלטתי שאני לא מוצאת את הבגד ים שלי בשום מקום. אלתרתי משהו מחצי בגד ים עתיק+טופ שחור של חד"כ. היה כל כך נוח.. הוריד לי כמעט את החשק לבגד ים אמיתי, אבל לא לחלוטין.
בסופו של דבר מצאתי את הבגד ים האבוד. הוא לא באמת הלך לעולמו בזמן מעבר הדירה, ואולי חבל שכך - יש לי SECOND THOUGHTS די משמעותיים לגביו: החזיה שלו מאוד יפה - אבל לא מחזיקה כמו שצריך (מה שכנראה שימח כמה ילדים כרתיים הקיץ), התחתונים אמנם מחזיקים, אבל יש להם מין שרוך גומי כזה שבחיים לא הייתי קונה היום.

 
זה הדגם של החזיה - רק לא בצהוב
זה הדגם של התחתונים שיש לי, רק לא באפור. האמת - אפור זה מגניב. הייתי קונה בגד ים אפור.

הוא נרכש לפני שנתיים ומשהו בגליק, ואני תוהה אם זה הזמן לקנות אחד מוצלח יותר. ואם כן - איזה?
ניסיתי לשאוב השראה בחוף, אבל כנראה שחוף הצוק הוא לא מקום מעורר השראה. לא ראיתי שום דבר שהימם אותי.


וגם -
לפני כמה ימים, בדרך חזרה מהחד"כ, החלטתי להיכנע לחולשותיי ולהיכנס לניו פארם. זה לא שאני באמת צריכה איפור, אבל חשבתי לעצמי שיהיה נחמד אם יהיה באמתחתי איזה עפרון עיניים חום ואולי גם אודם בצבע נייטרלי (my lips but better שכזה).
בסוף לא קניתי כלום, אבל כן התלבטתי. עפרון מוצלח - אני באמת לא יודעת. שוב, אשמח להמלצות (אולי כבר עדיף איביי?)
לגבי אודם - ראיתי את גוון BLUSH של רבלון, שנראה טוב וגם קראתי עליו דברים טובים איפשהו. מצד שני, יש לי 2 אודמים של רבלון (אדום וורוד) שבעייתיים בעיני מבחינת טקסטורה - משום מה הם נוטים להדגיש חריצים ויובש בשפתיים.
עוד שתי אופציות שנראו לי מעניינות - ניוואה ומייבלין. שני האודמים היו במרקם קצת שקוף וטיפטיפה גלוסי. אין לי שמצ של ניסיון איתם, ולכן אני לא יודעת אם הם יעשו את העבודה.
מגוגל קצרצר, נראלי שזה היה מהסדרה הזו של ניוואה: http://www.nivea-international.com/products/make-up/lips/colour-passion-lipstick
ומהסדרה הזו של מייבלין: http://www.maybelline.com/products/28/lips/lip-color/color-sensational-lipcolor/red-revival/645?shadeId=196

עד כאן בעניינים שברומו של עולם. את יתר החג אשתדל להעביר בצורה אינטלקטואלית יותר (אבל לא מבטיחה כלום)

יום שלישי, 12 באפריל 2011

לדייויד קמרון זה גם היה קורה?

מאקו (ובעצם - כל אתרי האינטרנט), הערב: בוטלה פגישת ביבי-ביבר
אני לא יודעת אפילו איך להתחיל לדבר על הביביבר הזה..
נראה לי שהכתבה (אפשר לכנות את הדבר הזה ככתבה?) ההזויה הזאת, מתוך אתר שכולו קאלט (עדיין לא הבנתי אם זו פרודיה או שהם לוקחים את עצמם ברצינות, החברה האלה), ממחישה את הטמטום בצורה המיטבית:
 http://www.news-israel.net/Article.asp?Code=25660



מחשבה מאוחרת: אולי יועץ התקשורת של ביבי מחלטר בהיחבא בכתיבה לארץ נהדרת. אחרי העזיבה של אסי, רק משהו מגוחך כזה יציל אותם.

יום שבת, 9 באפריל 2011

התרשמתי

מתוך "עין הדג" - כותרות פתיחה שיצרו מעריצים לסרט הבא בסדרת אקס-מן (שהוא, מסתבר, פריקוול שמתרחש בשנות השישים):


X-Men: First Class Title Sequence from Joe D! on Vimeo.


התחדשות

בהשראת הבלוג fashion local, הוספתי גם אני אפליקצית תרגום לבלוג (בשביל כל הכניסות התמוהות לכאן מדרום קוריאה ואוסטרליה).
ממכר ומצחיק ממש (לפחות אותי) לקרוא את עצמי באנגלית עילגת.

יום שישי, 8 באפריל 2011

ותובנה מאוחרת לסופ"ש

"העיר" בפורמט הכבר לא כל כך חדש שלו, לא ראוי אפילו להיקרא בבית שימוש.
עשיתי טעות ולקחתי אחד מהילד האומלל שהציע לי, חבל.

הקונפליקט בין החומר והרוח

את הבוקר פתחתי באווירה אינטלקטואלית במיוחד, יש שיאמרו פלצנית: הרצאה על פוסטמודרניזם קולנועי בסינמטק.
קצתי בכך שהחוויה התל אביבית שלי היא אך ורק שלל הזדמנויות לשופינג, בילויים ואוכל, וזו נראתה אופציה מעניינת לפתוח איתה את הסופ"ש - 3 מרצים מדברים על סרטים בהם המציאות היא לא יותר מפרוזדור למציאות אחרת (דוגמת בלייד ראנר, המופע של טרומן ועוד)+הקרנה של בלייד ראנר, גרסת הבמאי (האמת שזו הגרסה הפחות מועדפת עלי, אבל הגעתי בעיקר להרצאות).
בתכל'ס, היה גדוש בפוטנציאל שהתפספס מאוד בביצוע. הנושא מרתק, זה בטוח. המרצים הם ללא ספק אנשים עתירי ידע, אבל לא כל-כך צלחו בהעברתו מול קהל. וגם - לא אכלתי ארוחת בוקר, מה שהיה קשה מנשוא..
המנחה של האירוע היה דן תורג'מן. גם אני לא זכרתי במי מדובר, רק כשראיתי אותו נזכרתי בפרצופו שחוק הטלנובלות - ואכן, הקשר בינו לבין האירוע היה מקרי בלבד. למעשה, הוא הגיע באיחור, כולו אדום ומיוזע, אחרי השתתפות פעילה במרתון תל-אביב (מישהו אמר שכונה?)
השיא היה אחרי הרצאתה של פרופ' מלומדת ורצינית על הסרטים "בבל" ו"החגיגה של בבט", כשתורג'מן החליט לשתף את הקהל באהבתו לסרט "החגיגה של בבל". נראה לי שכולם היו מנומנמים מדי בשביל לתהות מה לעזאזל.

ומהרוח, לחומר - אתמול הכנתי את הדבר המושחת הזה:
פונדנט שוקולד - של בצק אלים, כמובן (גם התמונה, לא הספקתי לצלם לפני שנטרף הכל)
הפגנתי כוח רצון מפלדה משוריינת, ולא אכלתי. החברים התלקקו ושיבחו - אבל באמת, איך אפשר לפשל במשהו שמורכב מאחוזים פליליים כל כך של חמאה ושוקולד מריר?
הכי כיף שזה היה ספונטני לחלוטין - באופן ספונטני קניתי אחה"צ תבנית שקעים (גיליתי שיש לי ששת מטר מהבית! הידד!), ובאופן סופר-ספונטני גיליתי שיש לי את כל (5) המרכיבים לעוגת שוקולד חמה בבית.

יום חמישי, 7 באפריל 2011

אוי, כמה אני שונאת להיות מותשת.
קודם כל, זה גורם לי לאכול שטויות ולאבד את הריסון.
חוץ מזה, אני נהיית עצבנית נורא, ומפתחת חשק לנקוט צעדים וונדליסטיים נגד מקומות עם שירות גרוע (אהמ.. יוגו כיכר רבין)
זה היה שבוע מזעזע ממש, ככה שסוף השבוע צריך ממש לכפר על זה.

ומשהו סופר-טראש, כדי להתחיל סופ"ש באווירה הנכונה-

יום שבת, 2 באפריל 2011

עולם וורוד רואים דרך משקפיים אדומים?..

אני בדרך כלל לא נוטה לשאוב השראה ממדורי פפראצי. מה אני בת 15? (אולי כן, בהתחשב בהומאז' ליהודים שהבאתי בכותרת)
אבל ממש בא לי את המשקפיים האדומים של קייטי פרי. הנה:

הטבלואידים קוטלים וכותבים שזה לוק דיים עדנה, מה שנכון. אבל הם עדיין מקסימים בעיני.

--------------------
ועוד בענייני אדום ומנצנץ - יש לי לק חדש. star spengled של אורלי.
מקסים ומטופש, רק חבל שציפורני הקצרצרות (מדי) הורסות כרגע את החגיגה.

טיפה, באדיבות האתר של אורלי
אני בטוחה שהוא נדוש, שב"מה בבקבוק" לא היו יורקים לעברו וכו' וכו' וכו', אבל באמת שהוא מוצלח בעיני.
חוץ מזה, קניתי במבצע.

עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...