יום שבת, 25 בדצמבר 2010

HOT STUFF

עוד ניסיון קולינרי שאני תוהה אם צלח -

עוגת גבינה עם בצק עוגיות. נחשו מה שלי, ומה של בצק אלים.

היצירה עדיין לא נאכלה, אני ממש מקווה לטוב. אם היא יצאה מחורבנת תמיד אוכל להתנחם בעובדה שמאות גרמים של סוכר וחמאה נמנעו מירכיי.
אגב - מצאתי חמאה בסופר! תנובה, לא איזה חרא אירי. אולי עכשיו אתחיל לאכול חמאה (NOT)

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

הומאז' ללאהוב או לשנוא

בהבדל אחד קטן מהפינה האלמותית של נעלולה -
קניתי את הפריט שאתם הולכים לשחוט (או שלא):

הוא נראה עלי טוב, באמת שכן. בהתחלה נרתעתי קצת מהשטיפה ולא הצלחתי להחליט אם הוא יותר ג'וני רוטן או יותר שרית חדד. כנראה שמשהו באמצע, בכל זאת - קסטרו. 

יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

שיערך השרוף נערה

תמיד רציתי שיער חלק. בהתחלה גם היה לי, אבל בערך בכתה ד' הרעמה שעל ראשי החלה להתפרע ולהתלתל. איך קינאתי בבנות עם השיער החלק! הן תמיד תמיד מצליחות להיראות נקיות ומסודרות, ואפילו לקום בחינניות בבוקר בטיולים של הצופים, בלי לדוג כל מיני קיני ציפורים שהקימו מאחז על ראשן.
ועכשיו, לפואנטה שבכל ההשתפכות. היום כשעמדתי בפקקים הלא-הגיוניים של הדרך לעבודה, שמתי לב כמה ראשים מפונפנים יש סביבי באוטובוס. כנראה (כנראה בטוח) שהרבה בנות שותפות לקנאת התלתולת שלי, אבל באמת שהפנפוניאדה הזאת לא נראית טוב.
זה מזקין, מפריח (מלשון - משווה נופך פרחי) וגם נראה קצת ג'יפה. וכמובן, נורא יבשושי.
פתאום- הייתי גאה ומרוצה נורא בתלתלים שלי (כנראה שהגאווה תשרוד עד הפעם הבאה שהם יתנפחו מעבר למימדי גופי).

בלי קשר, זה השיר של היום מבחינתי, שבא בעסקת חבילה די משתלמת עם הסרטון הבא:


לא יודעת מה יש לי, אף פעם לא אהבתי את הסטונז. עכשיו נורא בא לי לשמוע אותם.

יום שני, 20 בדצמבר 2010

מארקי מארק

הכי טראש, אבל ממש בא לי להוריד את האלבום הזה:
גם דוראן דוראן וגם מארק רונסון! יצאתי בחורה-בחורתית עם טעם גלגלצי מפוקפק, אבל זה ממש בא לי בטוב עכשיו.
ומפה - לספינינג. מי שאכל ארוחת ערב בבנדיקט בראשון, יגרור את עצמו ל"ספין פארטי" בשני.

יום חמישי, 16 בדצמבר 2010

חוזרים לפרברים

המשרד המושחת שלי יצא היום לעוד לאנץ' במסעדה. בגלל המיקום שלנו, הבחירה שוב היתה על אזור יהוד-קרית אונו התוסס.. הפעם נפל הפור על "לחם-יין" שבקריית סביונים ביהוד, מקום שמביקור חטוף בו אפשר לומר שהוא סמל הפרברים באשר הם.
בתכל'ס- היה ממש טעים. מאוד נהניתי (בניגוד לארוחה המאכזבת בטאטי-לופט), ועם כל ההתנשאות העלאק-אנטי-פריפריאלית שלי (באמת עאלק. אני הכי ילדה מהכפר), אפילו הצלחתי להתחבר לקסם הפרברי שבלצאת ממסעדה אל רחוב שהוא לא סואן ו/או מפוייח.
והלחם שלהם מעולה ומחטיא (מלשון מדיח לחטוא) ממש. עכשיו צריך להתעשת ולחזור לתכנון המקורי שהוא פציחה בדיאטה המופלאה שמפורטת בפוסט הקודם.

ועוד שטות, הפעם מהדרך לעבודה:
מסתבר ש"אולמי בון טון" קיימים באמת, והם ברמת גן.
בכל הקלישאות יש גרעין של אמת, כנראה.

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

סתם שוקולד

אזרתי אומץ, והחלטתי שאם כבר נמנע ממני הספינינג הערב, אכין את עוגת הפאדג' המדוברת (נטולת השמן וכו')- נראה לי שיצא משהו משהו. גדול הטריק הזה עם הרסק תפוחים במקום שמן.
עוד בענייני תזונה-פגשתי היום מישהי שעושה דיאטה מסקרנת ומאתגרת, שכוללת הימנעות מחיטה, סוכר, בשר אדום ומוצרי חלב. יש מי שיגיד שאלו כל מנעמי החיים, אבל יש מי שיגיד שאוכל זה לא הכל. בכל מקרה-הבחורה נראית מצוין ואפילו רזתה (איך לא). אני מתפתה לנסות.
יהיה מאתגר במיוחד להתחיל את העניין מחר, כי יש לי עוד ארוחת-משרד-במסעדה. הפעם, הלוקיישן הנבחר הוא לחם-יין (שוב ביהוד, פנינת הקולינריה הישראלית), ולפי הדיאטה הסגפנית איזו פרגית דלה תמצא את עצמה על צלחתי. חשוב מאוד לא להתפתות לאי-אלו פוקצ'ות בלתי מרגשות.
ולכבוד סיום הפוסט, אנקדוטה שנתקלתי בה - הגיוני שבאיחור רב אחרי כולם:
מסתבר שיאיר לפיד הוא צ'אק נוריס הישראלי...

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

DAY עוף

נורא כיף שיש ימי חופש שחייבים לנצל. השנה האזרחית הולכת ואוזלת ואני נשארת ביום ראשון הזה, כמו בזה שלפניו, בבית.
לא היו לי תכניות מיוחדות וכולם עובדים היום חוץ ממני, אז הקדשתי את היום לבילוי ביתי שמשלב מטלות שדחיתי כבר שבועיים (ספונג'ה, לעשות משהו עם הבטטות והברוקולי שבמקרר, להפשיר פרגיות) ועיסוקי פנאי למהדרין (שתיית קפה למכביר, זיפזופ בין הבלוגים החביבים עלי וסינון שיחות טלפון מהעבודה).
פצצת בטא-קרוטן מעשה ידי להתפאר. לא יפה, אבל טעים.
האמת? הספקתי יפה וגם היה כיף, אבל אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להפוך את העניין לשגרה.
לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם חבר שלי על סוגיית עקרות-הבית. אני עובדת מדי יום, והוא לומד רק 4 ימים בשבוע מה שמותיר לו יום אחד בו לצד שיעורים בפיזיקה הוא שוטף כלים ועושה כביסה (נשבעת! זכיתי). הוא טען שלהיות עקר בית זה מושלם, כי אתה מסיים את המטלות בשלב די מוקדם של היום ומתפנה לעיסוקיך. אני טענתי שהוא לא עושה ספונג'ה, ולכן מסיים את המטלות מהר כל כך...
הבוקר בכל מקרה, כדי לתת קונטרה לאווירת משפחת בריידי שאפפה אותי , שטפתי רצפה וחתכתי בטטות לצלילי האלבום הראשון של פראנץ פרדיננד - חבורת פרחחים סקוטיים שאף עקרת בית לא הייתה מסכימה לארח. מעולם לא שמעתי את האלבום במלואו, והמסקנה: הוא טוב משחשבתי, ויצטרף בקרוב לתכולת האייפוד שלי.


אז מה אם זה הכי 2004? הם העבירו לי את הבוקר מצוין.

התכניות להמשך היום-
להכין עוגת פאדג' (עם רסק תפוחים) של בצק אלים
לשרוף את השחיתות (הלא נוראית, ובכל זאת) של סוף השבוע
לקנות לעצמי לפחות מברשת איפור נורמלית אחת, רק אם אהיה במצב רוח סופר-הישגי.

יום שבת, 11 בדצמבר 2010

שוקולד מריר מאוד

נראה לי שנכתב כבר המון בין דפי הרשת על הקמפיין הדפוק (מצטערת על השפה הלא מתוחכמת. זו המילה המתאימה ביותר) של שוקולד כרמית, אז לא אכביר מילים.
הדבר שהכי הפתיע והטריד אותי בתגובת משרד היח"צ הוא הבלבול שהם עשו בין מעריץ למטריד. נכון, ההבדל עשוי להיות דק. אבל כאן יש חציה של הגבול הרבה מעבר לטווח המפלרטט והמשעשע. אם הייתי מקבלת את זה (כמה חבל שאיני אשה-קובעת-דעת-קהל) הייתי מתה מפחד.
אין, ככל שאני הופכת בזה יותר, קו המחשבה של משרד היח"צ נשמע לי יותר שוביניסטי וארכאי. אורי זוהר במציצים סטייל.
מעניין שהקמפיין עולה כמעט במקביל לעלייה של "הכצעקתה", אתר שהצליח לעשות די הרבה רעש (אינטרנטי, ובכל זאת) בעניין ההטרדות.

יצאתי צדקנית ומעצבנת עכשיו? יכול מאוד להיות. אבל הטמטום הזה ממש הרגיז אותי. יכול להיות שהעליתי עכשיו עוד קצת מודעות לשוקולד המטופש הזה, אבל לדעתי דווקא יש דבר כזה פרסום רע.

עושה לכם חשק לשוקולד? לי לא.

יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

כמה שטחי

קצת התמכרתי לערוץ היוטיוב של מישל פאן..
אבל באמת- הבחורה מסבירה ממש טוב את רזי האיפור המעושן ואיך בדיוק להתאפר עם משקפיים.
אני נהניתי.


יום שישי, 3 בדצמבר 2010

אז מה את לובשת היום לאוטובוס?

כבר הזכרתי לא פעם שאני לא מוצאת באמת סיבה להתלבש לעבודה, בעיקר כי מדובר במקום נטול תעוזה אופנתית לחלוטין שמרבית האוכלוסייה בו מורכבת ממזכירות בשנות החמישים לחייהן (מה לעשות. אלה החיים בשירות המדינה)
המקום היחיד בו יש עם מי להשוות, הוא בתחנת האוטובוס. בינתיים לא מצאתי יותר מדי השראה, אבל למראה אחת משכונתי לתחנה נזכרתי איך פעם חשבתי שאאוטפיט שחור לחלוטין עם ז'קט ג'ינס זה קשוח ומגניב.

למשל ככה.
ולא ככה.

אגב נסיעות באוטובוס, נכון שהורדתי שלל דיסקוגרפיות לאייפוד, ואיכשהו בכל זאת אני חוזרת שוב ושוב ושוב לדיסקוגרפיה של הביטלז. זה ממש חזק ממני, עדיין לא הצלחתי להכריע אם האהוב עלי ביותר הוא האלבום הלבן, אבי רואד או ריבולבר.
בעיקרון אני יותר טיפוס של ג'ון, אבל בזמן האחרון גולדן סלאמברז הוא השיר שהכי מתנגן לי בלופים. קצת קיטש משיב נפש, מה יש.



קצת אביב לביאזם על הבוקר

לפני שאפתח בהגיג השטחי השבועי שלי על עבודה, בגדים וכו', אני מרגישה צורך כן להגיד משהו על האסון בכרמל. כבר כמה שעות מנקרת בי המחשבה שמדובר בסוג של קארמה מחורבנת - עונש מאמא-טבע על שקדחנו את האמ-אמא של רכס ההרים החיפאי בשביל מנהרות הכרמל. אז נכון, זמן הנסיעה התקצר פלאים, אבל אין לי ספק שעל הדרך נגרם נזק כבד לתשתית האקולוגית (ומי שהיה חנון ביולוגיה וצופים, כמוני, בטח זוכר שהכרמל מאופיין באקלים חורש ים תיכוני)

ולמי שכבר שכח את ימיו בצופים, על זה אני מדברת. אין לי ספק שעשינו פה משהו רע כדי להרוס את זה.

עוד מעט אשוב ואמשיך בהגיגים טיפשיים.
-----------
אגב, עשיתי מיני-רוויזיה בבלוג. עכשיו אפשר להגיב בלי סינון תגובות. "כל תגובה מתקבלת בברכה" סטייל, מעניין אם זה ישפיע על מספרן (נראה לי שלא).

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...