חפש בבלוג זה

יום שישי, 30 באפריל 2010

Another One Bites The Dust

והפעם- סקארי קארי מציגה רזון מבהיל.
התמונה הזו מוציאה לי עוד יותר את החשק מסקס והעיר הגדולה2, ומרגיזה אותי נורא. (יצא לי השבוע לשמוע על שתי בנות- אחת קרובה אלי יותר, אחת פחות- עם התחבטות ממושכת בהפרעות אכילה)


לצורך ההשוואה, תמונה מתוך girls just wanna have fun- ב85' היא עוד אכלה


ועוד מבט לאחור- סקס והעיר, עונה ראשונה, פרק ראשון:
רזה, אבל אנושית (גם פחות מנותחת לדעתי..). אין ספק שעצמות הבריח בולטות, אבל יש לה גם ציצים.. היום יש פחות.

האמת שסג"פ תמיד היתה רזה, אבל עכשיו היא נראית ממש.. מגויידת. מילה דוחה, אבל אין מתאימה ממנה.
קראתי איפשהו שהיא מפחדת להראות זקנה- אבל עור מתוח על עצמות מתקמט מהר יותר כשאין טיפת שומן בגוף, לא?





יום חמישי, 29 באפריל 2010

flowers & stripes

אני פותחת בפנייה קצת שטחית לאומה- אני מחפשת תיק איפור, אבל כזה שיהיו בו מקומות נפרדים לעפרונות (כמו קלמר..)
יש לי ניסיון מר עם עפרון שחור שהכתים את הכל בכתמים שחורים שמנוניים..
בינתיים מצאתי תיק שכזה רק ברשתות פרפומריה זולות (ביוטיקייר ושכאלה), אבל הם היו מכוערים נורא. אז אם למישהי יש רעיון, אני אשמח (בינתיים אני שוקלת אפילו לקנות קלמר אמיתי)

שלשום הזדמן לי להיות באזור בתי המלון בהרצליה. אזור מוזר ביותר.. מצד אחד, אני מניחה שמדובר בבתי מלון יוקרתיים וכו'. מצד שני -הכל נראה שם כלכך נטוש ועזוב.. אולי זו עוד הוכחה למצבה העגום של התיירות בארץ.

לא צילמתי שם, אז זה סתם נוף מהדרך- AKA מגדלי יו המהוללים.

ונחזור למרינה. עודי משוטטת שם, נקרעו כפכפי הג'וחה שנעלתי. השעה היתה שעת צהריים לוהטת, ואני קיפצתי על האספלט בניסיון למצוא איזה קיוסק-גזלן-מוכר כפכפים ליד החוף (כמו ברחוב הירקון למשל..)- וכמובן שלא היה. לבסוף הגעתי אל קניון ארנה, השומם גם הוא, ואחרי שכמעט התפשרתי על כפכפי-סתם מקסטרו, מצאתי את החמודות האלה:


60 זוזים+נקודות בגלי. לא פחות.



אתמול המשכתי בשוטטות, ובחרתי להתמקד באזור שנקין-קינג ג'ורג'. בדיעבד- אזור מחורבן לשוטטות: אין ים, הרחובות צרים, הכל מלא פרחות, אני מתפתה להכנס לחנויות ומתעצבנת למראה הטראש שהן מציעות.
ואיזה טראש. הכל מפוספס ו\או פרחוני (או בגד גוף, אבל אליהם אני מתכחשת), עם פתחים בגב,ויעלה 30 ש"חים בעוד חודש. עכשיו עולה 100.

מייצגת אולטמטיבית

הכי הרגיזה אותי חנות-עאלק וינטאג' חדשה (כך מסתבר) בשנקין- היא מתיימרת להיות מייבאת בלעדית של פרטי "וואן פיס" יד שנייה וחדשים מרחבי העולם, שזה בסדר. העניין הוא שהיא גובה 180+ לחתיכה. כאילו- מה??
יצא לי כבר (קצת) להיות בחנויות יד שנייה בחו"ל, ודברים עולים שם גרושים. מה פירוש העמלה המטורפת הזו? אני מממנת את מחיר הטיסה?
כמעט התפתיתי לקנות שם חולצה מגניבה למדי, אבל 240 ש"ח זה הרבה יותר מדי מבחינתי... (חוצמזה המוכרת היתה מעצבנת בטירוף. באמת)

בסוף קניתי איזה גופייה בחנות רנדומלית. אין לי כוח לצלם (כי היא עלי), אבל לא קשה לדמיין אותה-
היא  פרחונית.
(איך נפלתי)

אויש, עם כל המרמור הזה שכחתי לציין לטובה חנות אחת- ליליגרייס (אם אני לא טועה), שממוקמת בשנקין, באזור ארומה של פעם.
המחירים שפויים, ויש דברים נורא יפים (שום דבר פרחוני!). מדדתי שם חולצה שחורה מכופתרת, עם פתיתי שלג רקומים עליה. לא קניתי כי לא ידעתי לאן אלבש אותה.. (היא עלתה 90, במבצע).

אה, ועוד משהו. לא קשור. אתמול הייתי בישיבת דיירים ראשונה של הבית החדש (יותר נכון, ישיבת בעלי דירות. רובן מושכרות.) איך היה? ככה:





יום שני, 26 באפריל 2010

ים, בפעם הראשונה

ביום שבת הייתי בים. בקטע נורא נאיבי, הייתי בטוחה שיהיה ריק מאדם (כי רק אפריל, ולא נורא חם, והמים קרים..)
אבל שוב, כבר אמרתי- זו היתה נאיביות מצדי.
תמיד כשאני בים, בייחוד בחופים מסויימים, אני מרגישה לבנבנה ורופסת. גם כי אני בת, וגם כי אני טיפה כזאת באמת.
ולמרות זאת, היה לי נורא כיף. מה שכן, שמתי לב שבים כולם נהיים פתאום טיפה ערסים. גם מי שביומיום שומע קול המוזיקה לכיף (טוב, אולי הוא ספציפית לא)- מאמץ עם הגיעו לחוף גינונים מזה"תיים מחוספסים, ושומע מוזיקה עם חלונות פתוחים כשהוא נוהג ביד אחת.

רק בחוף הוא כזה. אל תראו אותו ככה.

בכלל היה לי סופש עמוס למדי (שזה תמיד כיף)- ראיתי את סופר הצללים, ביס פלאנט וכאן בדיוק המקום לפינת ביקורת הקולנוע:
הפופקורן- 7. טוב+. אמנם לא חם, אבל מלוח וקריספי.
האוכלוסייה- 6. המוני בית ישראל, אבל אלו שלא מצאו מקום בסינמה סיטי החדש, מה שאומר- ירידה משמעותית בריכוז הערסים.
חנייה- 10. דווקא התמזל מזלנו לחנות ממש בפתח. בדרך כלל קניון איילון מחורבן בקטעים האלה
שירותים- 8. במשך חודשים ארוכים הייתי משוכנעת שבכל המתחם יש רק חדר שירותים אחד, מה שהיה החיסרון המשמעותי של יס פלאנט. השבוע אורו עיני ומצאתי עוד אחד, שהיה אפילו נטול תורים- מה ששדרג משמעותית את חווית הצפייה.

והסרט? מותח, עם סוף מאכזב. אחרי שעתיים פלוס של בילדאפ היסטרי וכסיסת ציפורניים, הסוף נראה קצת מטופש. כאילו למיסטר פולנסקי היה שימוע משפטי דחוף והוא נתן למזכירת המערכת לסיים את בימוי הסרט.
אני גם חייבת לחלוק על התקציר שמציעים אתרי הסרטים השונים: 

"ראש ממשלת בריטניה לשעבר, עמל על האוטוביוגרפיה שלו בעודו שוכן על סיפונה של ספינה העוגנת ליד חופה המזרחי של ארה"ב. כאשר העוזרת שלו לכתיבת הספר טובעת באופן מסתורי, נשכר סופר צללים מקצועי לסייע לו לסיים את הספר. במהרה סופר הצללים נחשף לעולם של אינטריגות פוליטיות ומיניות הקשורות ישירות לאשתו של לאנג והעוזרת המנוחה שלו. אך בסקנדלים אלו לא מסתיימים צרותיו של לאנג. מעבר להיותו מואשם ע"י הציבור בפשעי מלחמה, גם סוד אפל מעברו מאיים להיחשף ולסכן את חייו"

זו לא עוזרת, זה עוזר (איזה הומאז' לשלום חנוך..), הוא לא מתגורר על ספינה, ואין כ-א-ל-ו אינטריגיות מיניות. בטח לא כאלו שקשורות לעוזר. זה גורם לזה להישמע כמו פרק מתוך "יומני הנעל האדומה". מי אחראי על כתיבת הדברים האלה, ולמה לא בודקים אותו?



יום שישי, 16 באפריל 2010

אז אתמול הייתי בחתונה

איזה נורא זה שביום חתונתך מחליטה המשטרה לפצוח בתרגיל פקקים ארצי?
(בסוף הצלחנו להגיע)

מאוד התלבטתי מה ללבוש.. אין לי יותר מדי בגדים "חתונתיים". רוב השמלות שלי הן טריקו פשוט יחסית, ועם ה"חגיגית" היחידה אני נראית דודה. בסוף סתם שידכתי את החצאית הירוקה שלי  (שכבר הופיעה פה) לאיזה חולצה חמודה, ונעלתי נעליים מגניבות ביותר (אך חרושות).
כשהגעתי הרגשתי קצת לא בנוח בשל האורך המפליל של החצאית, אבל בפרספקטיבה רחבה יותר האוכלוסייה התחלקה ל70% נשים שנראו כמו מפקחות בממ"ד, ו30% עלק-עתונאיות או סתם תל אביביות ודומותיהן במיני.
אז הייתי בסדר (יחסית).

אח"כ חשבתי על זה- בגדים "חגיגיים", נפרדים מבגדי היום יום שלי, היו לי אולי בכתה ח'.
מגיל מסויים רוצים להראות טוב תמיד, לא? (ולא רק באירועים נבחרים..)



יום רביעי, 14 באפריל 2010

המילון- חלק ב'

הסבר קצר במה בכלל מדובר


בית
בית זה מקום של משפחה.
בבית ישנים, בבית אוכלים, ומסתכלים בטלוויזיה.

לבית באים אורחים, שאומרים לך שלום.

אני מנקה את הבגדים שלי בבית,
אני מגהץ אותם בבית.
הבית שלי לבן.

בבית יש מקום לעשות אוכל, יש סלון,
יושבים ומדברים.
בבית יש גם שירותים.
יש לי מחשב בבית.

בבית שלי אנחנו עכשיו ארבעה, היינו חמישה, אבל יוסוף עכשיו בכלא.

ממש סיפור פואנטה, הא?
say no more

מכנסי קיץ

למעשה שורטס.
הם קצת מצחיקים, אבל החלטתי שהם בדיוק מה שבא לי לקיץ (והם עלו 20 שקל. זה גם עזר)
לא התחשק לי לשזוף את רגלי הלבנות לאור הפלאש של מצלמת הסלולר-


הצילום לא מי יודע מה. בעיקרון הצבעים טיפה דהויים ומאגניבים.

המילון- חלק א'

ילדי עובדים זרים זה לא סקסי עכשיו. לא נפתחת שנת לימודים, הממשלה מתעסקת בענת קם והמשטרה בא.א המסתורי.

בקטע לא אופנתי, בא לי להעלות קטע מתוך מילון שחיברו תלמידים בבית הספר "דרור" בדרום תל אביב. כמו שבטח הבנתם, מדובר בילדים מבקשי מקלט (או בניסוח פחות משפטי- פליטים).
במילון אין את כל המילים בעברית, או באנגלית. רק מילים וביטויים שצריך לדעת כדי להסתדר.

אני לא אעלה את הכל, רק חלקים נבחרים. זו המילה הראשונה שבחרתי:


 או"מ UN
יעזור לכל העולם.
יעזור לאנשים, יעזור למדינה שיש לו בלאגן.
אתה מגיע ממדינה למדינה - יעזור לך האו"מ.  

יעזור לך כל מה שיכול. או"מ זה טוב.
האו"מ מסתכל על כל המדינות בעולם.
גם מדינה יש לו בלאגן הוא הולך לשם. ועוזר במה שיכול.

אני הייתי באו"מ, נתן לי דף של 6 חודשים, אני עם הדף הלכתי בלוד.
הדף של 6 חודשים זה שקט.
האנשים של לוד אומרים ככה. 


לא יודעת למה, אבל נורא מצא חן בעיני (אפשר לקרוא לי פלצנית. זה לגיטימי)

יום חמישי, 8 באפריל 2010

הותר לפרסום (ואף מילה על וענונו. נמאס.)

אין ספק שבשילוב עם פרשת הולילנד (שכולנו כבר יודעים מי מסובך בה, נכון?), עולם האקטואליה הישראלית קיבל את זריקת ההתעוררות שאחרי תרדמת הפסח.
אבל באמת, חתיכת סיפור מטורף:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871970,00.html

תמיד מעניין לראות את ההבדל בסיקור העיתונאי בכלי התקשורת השונים, שמתבטא גם בתמונות:

ענת קם על פי ווינט


הגרסה של נרג'


העיתון לאנשים חושבים


ו-וואלה. 

בעצם, מה העמדה של וואלה בעניין, כבוסים לשעבר? מהכתבה שם לא ממש הצלחתי לפענח. מדברים על ריגול חמור, אבל בניגוד לאחרים, לא אומרים שהיא גנבה, אלא הדליפה (יחי ההבדל הקטן).
את דעתי שלי על העניין (לא שהיא כזו מהותית, כן..) אני גם מתקשה לגבש. מצד אחד- דובר על פגיעה בחפים מפשע. מצד שני- הבחורה העמידה בסכנה את מערכת הביטחון, שלא לדבר על המדינה.


נ.ב: "ענת קם" ו-"הולילנד" הם שמות מצויינים לפרשות, לא? קצרים, קליטים, מצלצלים.. לא דרדלה כמו "מרכז ההשקעות" או "האי היווני"...
(סתם, תכלס האי היווני זה שם בנזונה.)

יום רביעי, 7 באפריל 2010

ענת קם

כל המדיה והברנז'ה כמרקחה, ואני גיליתי על קיומה של הפרשה רק אתמול. נזכרתי בה שוב הבוקר, עם הכותרת הזו בהארץ:
נשיאת מועצת העיתונות: להסיר את צו איסור הפרסום על הפרשה הביטחונית

יחד עם המבחוחיאדה שלא נגמרת, כל הפעולות השבכניקיות האלה מרגישות כמו סרט ריגול מהסיקסטיז.
(נגיד זה)


ו-הומאז' משעשע, למרות שהוא בכלל מ2004: http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=104743
(הקרדיט לא לי. מישהו הזדרז והעלה לפייסבוק)

אגב ענת קם, נדהמתי לקרוא שהיא כו-לה בת 23 (משום מה דמיינתי את כתבת הברנז'ה של וואלה כיכנע זקנה). כמובן שגיגלתי תמונות שלה, היא נראית בלתי מזיקה בעליל- אבל לכו תדעו :P


עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...