יום ראשון, 31 בינואר 2010

אוכל של בנות

היום ישבתי עם א' חברתי היקרה לצהריים במסעדה עלק-ביתית-וינטג'ית, וירדנו בפראות על סלט ערבי (עם טחינה) ותבשיל מש וירקות (עם טחינה. זה מוטיב חוזר.)
-אין תמונות לצערי, אז גנבתי מהאינטרנט ולכן התמונות קצת מצחיקות (לא היו כ א ל ה הררי טחינה)
 


אחרכך בשיחת מושי-מושי רנדומלית עם החבר המופלא שלי, הזכרתי את הלאנץ', והגדרתי אותו משום מה כ"אוכל של בנות".
ההגדרה השוביניסטית הזאת, בשילוב עם המש שעייף את הבטן שלי נורא, וההרגל הטיפשי שלי לקרוא מתכונים בזמן האוכל, העלו אצלי הרהורים בשאלה הפילוסופית-
מהו בעצם אוכל של בנות?

אז באינסטינקט ובשלוף, אני אומרת שסלט וקיש. קיש זו פשוט מילה שבחיים לא שמעתי גבר אומר. 
(בתמונה- אוכל למי שלא מפחד מאסטרוגן)

אבל בתכל'ס יש כלכך הרבה דברים "של כוסיות". פתאום הציף אותי שיטפון האסוציאציות הבא




(עשיתי בצייר! כמה אולדסקול. אבל וואלה-מגניב.)

אני לא חושבת שיש משהו מכאן שלא הייתי אוכלת.. (חוץ מקאפקייקס. אני לא מבינה את זה במיוחד. )
בכל מקרה, הפואנטה שלי היא שכמעט כל דבר הוא אוכל של בנות--

כמובן שפניתי לאלוהי הגוגל בבקשה לעזרה.
המחרוזת "אוכל של בנות" הניבה:
2 קישורים לכתבה על אורנה ואלה (AS IF!)
כתבת מתכונים פחמימתיים מבית ויינט
כתבה על קיש וקינואה מבית היוצר של גו
אוסף מתכונים לטאפאס
ו-הדובדבן- פינת ייעוץ באתר של חב"ד, תחת הכותרת 


הילד לא מפסיק לזרוק אוכל על הרצפה

מה עושים?

המסקנה הקצת מאכזבת שיצאתי איתה היא מה זה לא אוכל של בנות- בשר.(איך לא.) הוא לא הופיע בשום כתבה, טיפ או טור משתפך.


יום רביעי, 27 בינואר 2010

סדר בארון

באמת בלי שום סיבה מיוחדת, החלטתי לאוורר לראווה את מדף הבשמים שלי. בימים כתיקונם החבורה העליזה שלמטה לא זוכה ליחס מכובד כלכך, ותקועה על מדף די מעפן, בארון די מעפן.

(אפשר להתעלם מהטמפקס שם מאחור. הוא טרם מצא את מקומו בבית.)
כל פעם שאני מגיעה לאיזה פארם ומתחילה לרחרח את הבשמים שבו אני מרגישה לא מוסרית, כשיש לי כלכך הרבה משלי. (תשעה זה די הרבה, לא? תכף נראה את כולם. אני יודעת שלמעלה יש רק שבעה)


ללין- בודי מיסט וונילה פצ'ולי. נוט מיי קאפ אוף טי. ללין זה קצת מעפן בעיני (מין מתנות בתמצווה כאלה), וגם ווניל זה לא הניחוח האהוב עלי. לספציפי הזה יש מין "ריח לוואי" פלסטיקי שכזה.

דונה קארן בי דלישס- נראה לי שלכל בחורה שנייה בארץ יש. נקנה במין החלטה לחרוג מהריחות הפייבוריטיים שלי לטובת משהו יותר רענן. בתכלס- אני לא כלכך אוהבת אותו, הוא קצת גברי בעיני.




מין שמן גוף בריח מאסק שכזה, שקניתי בשנקל בערך בוואו קוסמטיקס- זה היה במסע הייסורים בחיפושים אחר תחליף הולם ל"מאסק אויל", והוא לא ממש מספק את הסחורה.

קאיפו יסמין- נקנה בחנות טבע-בריאות-שיט שכזאת ליד הבית. האמת שבחנות התלהבתי מהיסמין, אחר כך הוא הריח לי כמו מטהר אוויר, אבל ממש בימים האחרונים הבנתי שבכלזאת מדובר בבושם מוצלח- פשוט צריך לתת לו קצת זמן על העור.
אגב, קאיפו-הבחורה שמכינה את הבשמים האלה-היא לא אחרת מקאיפו כהן, או בשבילכם: אביה




בושה למי שלא מזהה נכס צאן ברזל שכזה.
ונמשיך.




בולגרי- נקנה לי כמתנת יומולדת לפני שנתיים, הוא ממש לא הסגנון שלי ומאוד מאוד גברי לטעמי.
ווייט מאסק של בודי שופ- עוד ניסיון לשחזר את ריחו של מאסק אויל הקלאסי. זה לא זה, ובדומה לללין, גם קצת פלסטיקי.
אורגנזה של ג'יבנשי- סופר מתוק, קצת כבד מדי בשבילי. אהבתי אותו בסופרפארם, אבל עכשיו יש לי רגשות מעורבים כלפיו.

ו-הנסיך הקטן:



מאסק אויל אמיתי! מצאתי אחרי חיפושים מרובים. מסתבר שהלהיט האייטיזי הזה נמכר היום רק בפרפומריות, וגם- לא בכולן.
הוא אצלי בתיק קבוע, ולכן הסרט הירוק שלו מקווצ'ץ' למדי.
באמת שניסיתי, ואף פעם לא מצאתי בושם יותר מוצלח. אני מתה על הריח הקצת-טלקי שלו.
(האמת, אין לי מושג אפילו איזו חברה מייצרת אותו. כל מה שאני יודעת זה שאינטרקוסמא מייבאת אותו ארצה)

ואמרנו תשעה, נכון?



אמייזינג גרייס של פילוסופי- הוא לא פה כרגע, ולכן התמונה מהאינטרנט. האמת שביקשתי את פיור גרייס (יש שמועות שגם לו יש ניחוח טלק נחשק), אבל בלבול קל בספורה הותיר אותי עם החבר הזה.
הוא לא רע בכלל האמת.. אבל אני עדיין מסוקרנת לגבי פיור גרייס.


גאווה יש-רא-לית

מתוך נרג':

גואל רצון בגרסה הסינית.  צילום מתוך הסרטון ביוטיוב



גואל באנימציה

nrg מעריב, 14:59



ממש הפכנו להיות ביזאר בנכר (בצירוף עם ההוא שזרק נעל על בייניש, זה בכלל..) הנה הסרטון המלא:








אני מודה שלא העזתי לראות.

יום שני, 25 בינואר 2010

מחשבות שטחיות על בראד ואנג'לינה

אסוציאציות נבחרות:

  • נפרדו כי לא יכלו לשאת את העובדה שהלוק של בנהזוג מערער על הגמונית היופי שלהם






  • בראד עוד לא התגבר על ג'ניפר?
  • עודף של ניתוחים פלסטיים לא נראה טוב על הבוקר?












  • אנג' רצתה לאמץ האיטיים, בראד התנגד?
  • בראד רצה להצטרף לרחל אדטו בהצעת החוק נגד שימוש בפוטושופ, אנג' הביעה תרעומת?
וספיקינג אוף רחל אדטו הלוחמת בריטוש, אני יודעת שהתעוררתי מאוחר אבל תראו את זה:


לעומת תמונת המגה-פוטו' מאתר הכנסת:






יום חמישי, 21 בינואר 2010

חבילה הגיעה

מקוריאה.
באמת שלרגע חששתי ועלו בי זכרונות מתקופת בהלת האנתרקס,
אבל כמובן ש..here they are, my new shoes- and first ebay purchase!



יום שני, 18 בינואר 2010

באים מיבנה- ההמשך

אבל לא התכנסנו כאן כדי לדסקס בשיר של השבק (כבודו במקומו מונח. אחלה שיר). ביום חמישי האחרון שוטטתי בסמטאות תל אביב (אז גם נתקלתי ביוד), ובעיקר ברחוב יבנה.
עד עכשיו, הכרתי רק את החלק שממש מתחבר לרוטישלד, כי זה המקום הקלאסי לחפש בו חניה

או שאולי לא. מצד שני- חניונים זה לחלשים.
במשך רוב השיטוט שלי ברחוב התמקדתי בבניינים, אי אפשר אחרת. באמת שמעולם לא ראיתי אזור משתפץ יותר מאשר רוטשילד רבתי.
(כלומר, כן- אבן גבירול, כבישים וזה.. אבל פה מדובר בשפצור בתים באופן מסיבי)
הכי הדהים אותי הדבר הזה:

(שימו לב לצבע הפיסטוקי, וכמובן- למלאכים בפרונט. ממש גותיקה ארצישראלית)
קיטש סכריני למדי.
המשכתי לטייל ונתקלתי בעוד כמה מוצגים ארכיטקטוניים מסקרנים:

האמת שהבניין השמאלי מקסים ממש. אבל חורבה אמיתית. השניים האחרים פשוט בלתי מוסברים בעליל.

ועוד מיצג הזוי משהו- הייתי בטוחה בהתחלה שזה בית כנסת שמתיימר לשחזר את בית המקדש:


אותו צילמתי כמה פעמים ומכמה זוויות, רק בגלל שהייתי כלכך משועשעת. זה נראה קצת כמו תפאורה.

אחרכך כמובן שהגעתי לאלנבי, וחשתי צורך עז לקנות לעצמי משהו באיזה פרחיאדה.
התוצאה לשיפוטכם:



והגב:



יום ראשון, 17 בינואר 2010

בוקר טוב

משהו קטן כדי להתעורר ולהתעודד מהשבוע שמתחיל:


באדיבות הצמד היו-טיובי המועדף עלי.

מיליון תודות ללובה, שהסבירה לי איך להכניס את הסרטון ישירות בבלוג, ובכלל-חושפת אותי צעד אחר צעד לפלאי הטכ' המודרנית

יום חמישי, 14 בינואר 2010

באים מיבנה

וואו זה היה יום רב מעללים (כמו כל השבוע הפסיכי הזה)
עבדתי, שוטטתי, צילמתי, קניתי (שוב. אבל לא רק לעצמי) ואפילו שיפצתי ושדרגתי קלות בגד וחצי.
אבל אני סופר ממהרת למשמרת לילה (אלהים אדירים.)
אז כל הגבב הזה -כמו גם הכותרת שבראשו- הוא רק טיזינג לפוסט מושקע יותר ו(בתקווה) גם מעניין יותר.

נתראה בשמחות.

יום שני, 11 בינואר 2010

new shoes

ולא, אין לי הסבר לתאוות הרכישות חסרת התקדים הזאת.
אני קצרה בזמן, אז פשוט







מישה ברטון והפיגורה החדשה

אני בטוחה שאני ממש לא הראשונה שנפעמת מהעניין, בטח התעוררתי מאוחר והעניין הפציע מזמן. בכל מקרה, התמונות הלא-דקיקות-בכלל האלו הממו אותי למדי:








לא אכפת לי ספציפית ממנה, ואני לא מקדשת רזון. אבל זה העלה בי תהיות- אם אלו המימדים המקוריים שלה, אולי אין בחורות רזות באמת ?
מבהיל אותי לחשוב שבנות דקיקות סובלות בהכרח מהפרעות אכילה, אבל זו כנראה המציאות.

וסתם תזכורת:


(כל הקרינה הזאת. נראה כמו כרזה של האגודה למלחמה בסרטן.)


יום רביעי, 6 בינואר 2010

התחדשות אבל מה בקטנה.

הזוג הזה כבש לי את העין:



מזמן התחשקו לי עגילים חדשים, והנצנוציות הזהובה שלהם מאוד מצאה חן בעיני.
פה הם נראים קצת ג'ני מהבלוק, אבל (א)- הם לא כ"כ גדולים. בערך כמו מטבע חצי שקל. (ב)- בשילוב הנכון הם ייראו קשוחים לחלוטין. נשבעת.
(עם הצללית הבורדו-ברונזה הדנדשה שלי למשל.)

יום שני, 4 בינואר 2010

עוד רכישות

2 זוגות גרביונים, כל אחד ב35 ש"ח בלבד :)
(התמונות הן סתם נגד האור, אלו לא הרגליים שלי חס וחלילה)







נראה לי שהם ילכו נהדר עם הנעליים שלמטה...

my new babies

אחרי הכשלון הראשוני שלי באיביי, החלטתי ללכת יותר בגדול.
אולי העובדה שקיבלתי החזר מלא על הפריט שאזל, היא שגרמה לי לגהץ וירטואלית היום על אלו:






שחיתות, וגם פוסט עתיר תמונות מהשוק

הגעתי למסקנה שלא כל כך הולך לי בעבודה היום, אז אני משנה טקטיקה- לא מנסה בכוח, ועוברת להתבטל אונליין.
אתמול גם היה לי יום מושחת למדי- אמנם קמתי ב5, ועבדתי מ6, אבל בחמש אחר הצהריים הפסקתי לאלתר :)

ר' (כבר אמרתי שעוד לא סגרתי סופית את האותיות.. בקיצור- חבר שלי) הגיע אחרי העבודה מת מרעב. אני דווקא הייתי שבעה למדי, אחרי צהריים מהבודהה בורגר (סלט ברוקולי ורוסטביף טבעוני. יותר טוב מאיך שזה נשמע), אבל התחשק לי לצאת להרפתקה קולינרית.
החלטנו ללכת ל"לה גטרי" בבן יהודה. ר' כבר פנטז מזמן על הקוראסונים הממולאים שלהם, אני קיויתי שיש שם דיאט קולה :)
כמעט פספסנו את המקום, מדובר בכוך פצפון למדי, אבל התמורה מספקת ביותר:



התמונה מהאינטרנט, חבל שלא צילמתי. (ר' הזמין קוראסון ממולא בגבינה, נקניק וביצה עלומה. שחיתות שאין דברים כאלה. אני שלקתי דיאט קולה, אבל גם גנבתי ביס.)

אחר כך הלכנו די המון ברגל (את כל בן יהודה, אחר כך בוגרשוב והביתה), כדי לשרוף את הקלוריות (NOT), ושוב נזכרתי שאני ממש אוהבת את רחוב בן יהודה. אני יודעת שאני די לבד פה, אבל האסקפיזם שלו פשוט שובה אותי.

בערב הלכנו לראות את אוואטר. כמובן שנרדמתי לקצת (בכל זאת- שלוש שעות סרט), אבל אני גאה להגיד שלראשונה בחיי ראיתי -בעניין- סצנת קרב במלואה. והיא מכובדת למדי. 20 דקות כמו כלום.
איך הסרט? מדהים מבחינה ויזואלית, אין יותר מדי משחק, אבל נורא נהניתי (למרות שהמסרים נורא פשטניים ולא מתוחכמים..)
התלת מימד גרם לי לסחרחורת קשה, וממש התקשיתי ללכת ישר כשנגמר (או אולי בגלל הישיבה הרצופה שלוש שעות?..)
אגב, המשקפיים שמחלקים-לפחות בקולנוע גת- מרגישים אייטיז שאין דברים כאלה.

בקיצור- הרגיש לי כמו יום מושחת. ברור לי שבעוד חצי שנה אני אבין שמותר לי גם להתבטל אחה"צ.

ביום חמישי, החלטתי לעבוד בצהריים מהלאביט בנחלת בנימין (נורא בא לי בזמן האחרון אוכל בריא בחוץ)


ממש אוירה מלאת השראה, עם הפרחים האלה.
מה שבאמת התלהבתי ממנו, היתה הצורה שמגישים שם תה:


בדרך כלל אני מרגישה מפגרת אחרי שהזמנתי תה, כי שילמתי 10 שקלים על תיון, אבל הקומקום הזה גרם לי להרגיש טוב יותר עם בזבוז הכספים המעט מיותר הזה :)

אחר כך המשכתי לשוק. כרגיל, התפעלתי מניצול השטח באופן מקסימלי- אף לא סנטימטר אחד חשוף


וזה, ללא ספק, הדוכן הכי אקלקטי שנתקלתי בו- מיני מנגל, מברשות שיניים ונעלי התעמלות. ניסיתי, אבל לא מצאתי מכנה משותף לכל הסחורה:


את החומוסיה הזאת אהבתי, סתם כי ממבט ראשון היא נראית כמו בית כנסת, בין העגבניות למלפפונים:


וגם קניתי משהו. חיפשתי טבעת, אבל לא מצאתי והסתפקתי באלו:


תמונה אחרונה שפשוט הצחיקה אותי: (אני מקווה שמבינים מה כתוב בשלט)


המשך שבוע מוצלח (אני מקווה. בינתיים מסתמן אצלי די כושל)

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...