יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

working class hero

ברור שהלחץ היה מיותר, ובכל זאת- לא יכולתי להימנע ממנו.
לאט לאט אני מתרגלת להשכים קום, בערך 3 שעות לפני שעת הקימה הממוצעת שלי בימי האבטלה, ואפילו מצליחה לתפקד.
הנסיעות הלוך- ובעיקר חזור- עדיין מורטות אותי. מוקדם בבוקר אפשר להתחמק מהפקקים, אבל בחמש אחה"צ הם בלתי נמנעים, בעיקר באוטובוס. אני חייבת למצוא איזה טרמפ מהמשרד לת"א.

(אגב טרמפים- לראשונה בחיי נחשפתי לאתר ההזוי הזה: http://www.tremp.co.il/., אבל אין לי כוונה לנסות. זה סיכון מיותר מבחינתי).

בינתיים, עד שאמצא טרמפ, החלטתי להעביר את השעות המבוזבזות האלה בהעשרת עולמי התרבותי, ולכן אני מתכוונת להאזין בכל פעם לאלבום אחר שלא יצא לי לשמוע מתחילתו ועד סופו.
עד כה השיר שהכי עשה לי את הבוקר הוא הנ"ל:

אין כמו Fאנק סליזי ברחובות בני ברק.

ובכל זאת, מזל שמעבר הדירה הוא כבר עניין של ימים, ובסופם אמצא עצמי סמוך לאוטובוס מהיר הרבה יותר- שלא עובר דרך בני ברק המעטירה.
עניין העבודה במשרד ניין-טו-פייב עושה לי חשק רציני לאבזר את השולחן שלי בכלמיני שטויות. כמה פקידותי מצדי (AS IF! אני הכי לא פקידה..)
נכון לעכשיו שעות העבודה (ובעיקר- התשישות שלי) לא אפשרו לי לפשוט על קרביץ הקרוב לביתי, אבל נראה לי שבשישי תבוא הישועה.
מעניין איך דייויד השרמנטי (NOT), שותפי הקשיש למדי לחלל העבודה יקבל את הרה-דקורציה שלי. מזל שהוא בא ב11 והולך בערך ב12.


השעונים האלה נגיד, פיור קיטש, אבל הם מגניבים למדי.




זה בכלל כוכב. אבל התזוזות שלו קצת מביאות את הסעיף.

כזה הכי הייתי רוצה. קלאסי- לבחורה קלאסית שכמותי :)



2 comments:

Irena אמר/ה...

השעונים האלה ממש ממש חמודים :)
והרעיון של אלבום בכל פעם ממש מוצלח :) אולי אני אאמץ אותו לנסיעות מהאוניברסיטה (אם לא יהיה לי כוח לעבור על החומר :))

VanityGirl אמר/ה...

תתחדשי על העבודה החדשה! בהצלחה שיהיה.
השעונים באמת חמודים

you might also like

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...