חפש בבלוג זה

יום שני, 28 ביוני 2010

bills bills bills


שיא חוסר המקוריות, אבל אני באמת אוהבת את השיר. גילטי פלז'ר שכזה.

לא עשיתי היום הרבה, אבל שילמתי מלא חשבונות (מים, חידוש רישיון, ודו"ח תנועה הזוי במקצת, אבל באמת לא חגרתי מאחור)
אחרי שצברתי אנרגיות במזגן המשובח של הדואר (אגב, התשדירים של אלי ומריאנו מעבירים את התור מה-זה בסבבה), החלטתי להמשיך את סיבוב הסידורים לכיוון גן העיר. אם כבר אחה"צ סבתאי-בורגני אז עד הסוף.

לא היו לי שום כוונות רכישה- העו"ש שלי ספג את שלושת החשבונות האלה וצריך לנוח קצת, אבל אחרי שקראתי על מבצעי החיסול של רשתות הקוסמטיקה התחשק לי נורא לבדוק במה מדובר.

קודם כל בכלל נכנסתי לאופטיקנה (כי שמעתי על מבצע, מה זאת אומרת?)
בגזרת משקפי השמש-שבמבצע- לא נרשמו ריגושים. דווקא שתי מסגרות משקפי ראייה דיברו אל ליבי

יש הנחה של 300 ש"ח על המסגרת. לא קניתי, סתם נהניתי מחווית המדידה ומאפיל הספרנית. אני יודעת שטרנד המשקפיים הרציניות כבר נחרש עד תום, אבל ממש ממש התחשק לי.

בניו פארם, המטרה לשמה באתי, כבר התחלתי להרגיש באמת מושחתת. כל האיפור הפנסי- שאנל, גרלן,שיסיידו ושות'- בחמישים אחוז.
וחוצמזה יש מבצע על בשמים.
פצחתי ברחרוח נמרץ ומאומץ (אני בשלהי הצטננות מבאסת, ואפי עוד סתום למדי, אז לא הגעתי למסקנות מרעישות), ובניסיונות איפור שונים ומשונים.
הכי אהבתי אודם עם מרקם כיפי ממש, בצבע ורוד עז (נוטה לסגול אפילו) של שיסיידו- אבל הרגשתי כמו קורבן אומלל של תרבות הצריכה, וויתרתי (115, אחרי הנחה, על אודם מרגיש לי די הרבה)


הנה הוא, בפינה הימנית התחתונה. ניפגש בימים עשירים יותר.




יום שלישי, 22 ביוני 2010

כמה חם (אני אוהב אותך)

תליתי כביסה לפני שעה (אפילו פחות), והיא כבר יבשה.
אריק איינשטיין קיבל את זה יותר באלגנטיות:

יום ראשון, 20 ביוני 2010

למבינות בלבד (וגם מבינים, אבל נראה לי שאין זכרים בקהל)

איפה יותר שווה לעשות מנוי לחדר כושר-
גרייט שייפ (בדויד המלך), או הולמס פלייס (בסנטר)?
או שאולי בכלל בג'ימי?

אני מחפשת מקום נקי (קודם כל!), עדיף כמובן שלא יקרע במחיר, עם ספינינג מוצלח, חדר כושר שווה ואנשים סימפטיים.
ושיהיה במרכז ת"א, כי אין לי אוטו או כוונות לרכוש אחד.

יש המלצות? הורג אותי שבשום אתר לא כתובים מחירים.
(תרומתכם חשובה למאבק להסרת 4 קילוגרמים עודפים.)

יום חמישי, 17 ביוני 2010

כל הארץ חרדים חרדים

אפילו אצל הקוסמטיקאית שלי, במקום ערוץ 24 הנצחי היה פתוח ערוץ 10, וקולו של ברוך קרא ניסה להתעלות על זעם ההמונים ולהסביר (בפעם המיליון)- מה בדיוק הולך כאן
אז מה מחבל יותר ביחסי הציבור של ישראל? זה, או המשט?..

אני מרגישה קצת טומי לפיד כשאני נסחפת לגל ההתלהמות הכללי, אבל מה שבאמת מרגיז, הוא שהכל נעשה "לשם שמיים". אם נפשט שנייה את חוקי הדת המסועפים, אני בטוחה שכוונת המשורר (AKA אלוהים) לא הייתה להפלות בין יהודי ליהודי.

ובנימה קלילה יותר- בכל זאת, התוצאה הראשונה שמוצאים בגוגל פיקצ'רז בחיפוש "עמנואל", היא עדיין זו:

הרביי מסלונים מתהפך בכיסא הנוח שלו

וחוץ מזה, היום ראיתי "נבלות" בפעם הראשונה (רק פרק אחד). מאוד קניוקי ומדכא. נראה לי שאת הפרקים הבאים אראה בחברה תומכת, ולא לבדי.
-------------------
אז העיצוב החדש מוצא חן? זה היה ריסקי נורא. ברגע שעשיתי אותו לא הצלחתי להחזיר את הקודם, אז השתדלתי לשפר את החדש ככל האפשר (למרות שהוא חרבש לי לחלוטין את תמונת הלוגו החביבה, עד שנאלצתי -בלב כבד- להסירה)

יום שני, 14 ביוני 2010

הייקו לאורלי star of bombay

אבק על הלאק
באור שמש נראה כמו
שימר מנצנץ


נו, ניסיתי. (קצת משעמם לי והצלחתי להצחיק את עצמי)
בכל מקרה, הצבע כלכך יפה שמגיע לו יותר טוב מזה. ואולי גם כדאי שאנשוף קצת אבק מעל הבקבוק.

טחינה אהובתי

בזמן האחרון כל מה שבא לי לאכול, זה רק סלט ירקות ברוטב טחינה,
בהשראת הסלט המצויין-אך מתומחר בפראות- של פועה (בשוק הפשפשים ביפו)
נכון, זה לא דיאטטי בכלל. אבל זה נורא טעים, ואני מתנחמת בעובדה שטחינה זה גם נורא בריא.

פועה. פעם אקלקטי-וינטאג'י ומאגניב, היום כבר לא כזה מיוחד. אבל טעים.

ואם כבר בקולינאריה עסקינן, אני חשה צורך עז לחלוק השמצה על ה"קופי בייגלס" שבדיזנגוף (ליד הסנטר)
אני מרגישה כלכך פולנייה זקנה כשאני נרגנת ככה, אבל ראבק-
אם חטאתי בהתנהגות של כוסית, והזמנתי סלט (ולא בייגל. אבוי)- נידונתי לצלחת שמכילה ירקות עייפים וחסה.
כל התוספות (שנראות דווקא לא רע בכלל!), שמוצגות בויטרינה, הן בתוספת תשלום.

מה שמעצבן במיוחד- שלא כתוב על זה בשום מקום. הבחור בקופה מיידע אותך רק אחרי שהתחלת להרכיב את הסלט שלך, שגבינה, צלפים, או איזה פלפלון קלוי אומלל, יעלו לך ועוד איזה.
ועוד משהו- הסלט הקטן שלהם מוגש בצלוחית שיכולה (במקרה הטוב) לשמש כתחתית לקפה. קצת מעליב להציב מנה כזאת בתפריט, ולדרוש עליה יותר מעשרים וחמישה שקלים (AND THEY DO)

בקיצור, הרמה- חדר אוכל בקיבוץ רוחמה, התעריפים- מחירי רוטשילד'ס קיטשן. (והשירות עייף וגס רוח).
אין לי כוח לפרט יותר מזה- פשוט אל תלכו. למרות המיקום המצוין שממש קורא לך להתיישב להפוגה מהחום המייגע.

Ruhama's dining room-
יותר מפנק.

יום רביעי, 9 ביוני 2010

הוא הגיע מסין

הנה :
 
קצת מעוך, אחרי כזו נסיעה ארוכה. אין לי ספק שבקרוב הוא יהיה כלכך מפוצץ, וצורתו תשתפר בהתאם.

ובתוך כך, החבר שב ממעבר לים, ובאמתחתו התיק הזה, בשבילי כמובן:

 
ממש חמוד, והכי כיף שיש לו ריצ'רצ'ים בצבעי הקשת. וגם- שאפשר לסחוב בו את כל הבית+הדירה של השכנים

כבר מזמן לא הייתי עשירה כל כך בתיקים.


עיצוב Picture Window. מופעל על ידי Blogger.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...